גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה – אני מאחל לך מזל טוב על הולדת הנכד. שתזכו לרוות נחת מכל יוצאי חלציכם בבריאות ובשמחה ובחיים טובים. חבריי חברי הכנסת, ההחלטה של ועדת החוקה שאנחנו מצביעים עליה עכשיו היא רק מעט מזער ממה שבאמת נדרש לעשות כנגד כנופיית שלטון החוק, אותה חבורה שהחליטה שהיא רומסת את החוק ברגל גסה.
שמעתי כאן כמה שעלו ודיברו: מה יגיד האזרח אם השרים לא מוכנים להקשיב לבג"ץ? למה אתם לא שואלים מה יגיד האזרח אם בג"ץ מצפצף על החוק? מה יגיד האזרח אם בג"ץ רואה את חוקי הכנסת ושופטי בג"ץ נשבעים כמונו, נאמנים כמונו, למדינת ישראל ולחוקיה, והם באים ואומרים: נכון, כתוב בחוק שצריך שני שלישים מ-15, אבל אנחנו קובעים שגם שבעה מספיקים? בלי נימוק, בלי פרשנות שגויה, בלי לומר שחוק הוא לא חוקתי.
אמר השופט סולברג בשבוע שעבר על הבחירות החשאיות למבקר המדינה – הוא הביא דוגמה ממה שעושים כשיש שאלה בספר תורה, להבדיל. הוא אמר: מביאים תינוק שהוא לא חכם ולא טיפש, ושואלים אותו: תגיד לנו, האם זו אות כזאת או אות אחרת? מה אתה רואה כאן? ולפי התינוק מחליטים אם ספר התורה כשר או פסול. אמר סולברג, להבדיל אלף-אלפי הבדלות: תיקחו תינוק שהוא לא חכם ולא טיפש ותשאלו אותו אם להצטלם מאחורי הפרגוד זה נקרא בחירות חשאיות. ממשיך השופט סולברג ואומר בוודאי שהוא יגיד שזה לא חשאי, וככה הוא פסל, בחוסר סמכות, את הבחירות כאן למבקר המדינה.
אבל זו לא הסוגיה שלנו כאן. ברור בעיניי שבחירות חשאיות זה זכות. כל אחד שרוצה לתת פומבי להצבעה שלו, זו זכותו המלאה. אבל אני שואל כאן אתכם, חברי האופוזיציה, ואת שופטי בג"ץ: תגידו לי, השופט סולברג, בוא נשאל תינוק שהוא לא חכם ולא טיפש, כמה זה שני שלישים כפול 15? האם זה עשרה או האם זה שבעה? בוא נשאל את התינוק הזה שהוא לא חכם ולא טיפש. ברור שהתינוק הזה יענה ששני שלישים כפול 15 זה עשרה. אז איך אתם מעיזים, בג"ץ, ברגל גסה?
חשבתם שנחליק לכם את זה; חשבתם שנאמר: לא נורא, זה לא מקרה כל כך גדול ששווה ללכת ולקבל החלטה לגביו. אז הממשלה הראתה לכם שהממשלה כפופה לחוק וגם בג"ץ כפוף לחוק, ואנחנו נתקן את כל המעללים של כנופיית שלטון החוק. תודה.
347 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.