אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדינת ישראל נמצאת באחת התקופות המורכבות בתולדותיה. אחרי שלוש שנים של מלחמה - - -
תודה. אחרי שלוש שנים של מלחמה, כשהציבור כולו מבקש יציבות, אחריות, אחדות, נדמה שהממשלה בוחרת שוב ושוב להעמיק את הקרע בינינו במקום לרפא אותו. כשממשלה מערערת את סמכותו של בית המשפט ומסרבת לקבל את הכרעותיו, זו כבר לא עוד מחלוקת פוליטית, זהו משבר חוקתי.
משבר חוקתי זה לא מושג תיאורטי. זהו מצב שבו רשויות במדינה מפסיקות לכבד אחת את השנייה, את הסמכות זו של זו, וכל אחת קובעת לעצמה את הגבולות של הכוח שלה. וברגע שאין כללים מוסכמים, נשאר רק המאבק על הכוח.
אם ממשלה יכולה לבחור אילו פסקי דין לקיים ואילו לא, איזה מסר אנחנו מעבירים לאזרחים הישראלים? איך נדרוש מאזרח לכבד את החוק אם הממשלה עצמה בוחרת מתי החוק מחייב אותה ומתי לא? כך מתחילה אנרכיה – לא ביום אחד ולא בהחלטה אחת, אלא בעוד תקדים, בעוד ניסיון להחליש את מערכת המשפט, בעוד פגיעה במנגנוני האיזון והבלמים שמגנים על הדמוקרטיה שלנו. אנחנו כבר רואים את השסע בחברה הישראלית. השיח הופך קיצוני יותר, האמון במוסדות המדינה נשחק, והמתח בין חלקי העם הולך וגובר. מי שחושב שהמשך ההתנגשות בין רשויות השלטון לא עלול להוביל לעימות פנימי מסוכן, מתעלם מהמציאות.
אפשר לבקר את בית המשפט, אפשר לחלוק על הפסיקות שלו, אבל אי-אפשר לבחור אילו פסקי דין לכבד ואילו לא. זהו קו אדום. מדינת ישראל חזקה בזכות מוסדותיה, בזכות שלטון החוק ובזכות העובדה שאיש אינו עומד מעל החוק. את העקרונות האלה אסור לנו להקריב למען שום אינטרס פוליטי, משום שהם הבסיס שעליו נשענת הדמוקרטיה הישראלית. אני קוראת לממשלה לכבד את החלטות בג"ץ ולהפסיק לעודד אנרכיה ומשבר חוקתי. תודה.
265 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.