גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, בעיניי, ואני חושב שיש עוד הרבה כאן, מרגישים שהאמירה או ההחלטה של הממשלה אתמול לא לציית להוראות בג"ץ זה אחד מהימים השחורים בדמוקרטיה הישראלית.
כשממשלה מודיעה, גברתי, שהיא מסרבת לציית לפסק דין של בית המשפט העליון, זה לא אירוע פוליטי. לצערי הגדול, חלק מהיושבים בכנסת חושבים: יאללה, זה אירוע של פריימריז. בואו נתמוך בזה, בואו נצעק עד לב השמיים, אנחנו לא מקבלים ולא נציית לבג"ץ. האמירה הזאת יש משמעות מדהימה, משמעות מסוכנת. היא אומרת לאזרחים: מחר בבוקר אתם תצטרכו לציית לחוק; אנחנו – לא.
היום התקשר אליי אחד האנשים שמסתכלים בערוץ הכנסת ואמר לי: תגיד לי, תסביר לי מה יקרה אם לא יהיה בית המשפט העליון? אז אמרתי לו: אם מחר בבוקר המדינה תחליט לסלול כביש על הבית הפרטי שלך ולהלאים אותו – לא יהיה לך למי לפנות, לא יהיה לך סעד ולמי לפנות, כי ככה הם רצו. אם מוחרתיים הממשלה תרצה לגייס את הבן שלך לעשר שנים, כי כך היא החליטה – לא יהיה לך סעד, לא יהיה לך למי לפנות. וכשמחר המדינה תחליט לקחת 50% מהשכר שלך – לא יהיה לך למי לפנות, לא יהיה לך עם מי לדבר. אז אני רוצה שהאזרחים ידעו מהי המשמעות כשממשלה קוראת לאי-ציות לבית המשפט.
כשאני מנסה לחשוב מהו חטאם של בתי המשפט – מה היה חטאם של השופטים? מה, אנחנו לא חושבים שיש קלקולים? יש. גברתי, אנחנו לא חושבים שצריך לתקן? צריך לתקן. אבל אתם לא שואלים את עצמכם איך הפכתם את בתי המשפט ואת השופטים לדמון של המדינה הזאת, איך הפכתם אותם לאלה שאפשר לרמוס אותם? עולים לכאן חברי כנסת וחברות כנסת שחושבים וזועקים לשמיים שאם יש אויב למדינה – היא היועצת המשפטית, בתי המשפט, והשופטים.
גברתי, אני רוצה להגיד לך מילה על השופט סולברג. האיש הזה – שאתם אמרתם שהוא איש ימין, שהוא שמרן ושהוא גר בשטחים – לצערי, גם הוא הופך להיות היום מטרה לחיצים הנוראים של הממשלה הזאת. תודה רבה, גברתי.
310 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.