לילה טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי, יש פה בטח איזה שר באיזשהו מקום. הינה, שר שאינו זעף.
אנחנו עסוקים, אדוני, בפיצול ובהצעת חוק שאני אקדים ואומר שבתנאים מסוימים, במשטר אחר שאולי אפשר לחשוב עליו, זה לא היה בלתי נסבל. כלומר, במציאות שבה על הממשלה, על הרשות המבצעת, הייתה סמכות אחרת, הייתה ביקורת אחרת, הייתה בכלל ביקורת – אפשר לחשוב על פיצולים מהסוג הזה, ואפשר לחשוב על מציאות שבה, כפי שהממשלה מבקשת, הייעוץ המשפטי יהיה המלצה בלבד. במציאות של מדינת ישראל, של המשטר כפי שהוא קיים היום, כאשר הבית הזה לא כונן חוקה שמאזנת בין העוצמות הבלתי-רגילות שיש לרשות המבצעת במדינת ישראל, הממשלה, לבין הכנסת, להקטין עוד יותר את הפיקוח, את היכולת לומר לממשלה, לשרים, מהי הפסיקה, מהו הדין – נכון, כאשר למעלה ישנה עדיין overruling של בג"ץ – זה דבר שהוא בלתי אפשרי.
יותר מזה, אדוני היושב-ראש, מדובר פה בממשלה שהעומד בראשה מלפני כניסתו לתפקיד היה בניגוד עניינים חמור. לשום מורה, לשום נהג לא היה מתאפשר לפעול במציאות הזו. ראש ממשלה החליט שהוא מסוגל. הינה דוגמה: פסיקה של 11 מול אפס, אם אני זוכר נכון, של שופטים. לא אהבתי ורבים לא אהבו את הפסיקה, אבל הרכינו ראש וקיבלו אותה בהכנעה, שלא כמו ראש הממשלה ושריו, כפי שהתבטאו לאחרונה. ראש הממשלה נמצא בניגוד עניינים לעיסוק במערכת המשפט בכלל. הוא מוביל מערכה מזה שנים – שלוש שנים, ארבע שנים – נגד מערכת המשפט, מוביל את ההתרסה. הוא מוביל, אנשיו מובילים, הדוברים שלו – מנחים את הקו נגד השופטים. איך אמר מנחם בגין: יש שופטים בירושלים, גם כשהוא לא אהב את הפסיקה שלהם. נגד השופטים הללו הוא מוביל את ההתרסה. הממשלה מבקשת להימנע מכל הגבלה.
אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, מדובר פה בראש ממשלה שבוחר ראשי מערכת ביטחון על פי נאמנות, והוא מבקש שראשי מערכת המשפט והחקירה יובלו על פי נאמנות פוליטית. כזאת לא הייתה, ואני מקווה שלא תהיה בישראל. תודה רבה.
297 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.