תודה רבה, גברתי. כנסת נכבדה, אדוני או גברתי, שר, מי פה שר? אז קודם כול, הרבה מזל טוב.
זה סיפור מרגש, אמיתי.
מדהים.
זה ניצחון אמיתי.
וגם בן.
באיזה בית חולים?
מדהים. אז בשעה טובה, ואני יודע שאת הרבה שעות ערה, אז אני לא אטריד אותך יותר.
לא התכוונתי להיות שלילי, אבל אני לא יכול שלא לענות לחבר הכנסת אבוטבול, שהרגע עמד פה ורצה להזכיר לנו ללכת לחפש בתל אביב. אז אני רוצה לומר לך – אולי אתה לא יודע: מספר ימי המילואים הגדול ביותר במדינת ישראל הגיע מתל אביב. מה לעשות? זה הנתון. ואם תבדוק עוד נתונים - - -
אתה דיברת על תל אביב, והיא לא העיר הכי גדולה בארץ, אבל לא חשוב. היא לא העיר הכי גדולה בארץ. אבל אם נמשיך, כשאתה רוצה לחפש נתונים אצלנו, אז אני לא רוצה להשוות חלילה מה הציבור שלנו עבר מ-7 באוקטובר. אני לא משווה אותו לציבורים אחרים, כי אני לא אוהב לעשות את זה, אבל כשאתה פונה לציבור שלי ומדבר עליו, לפחות תדייק.
הלוחמים, המילואימניקים, המתנדבים, מגיעים מהציבור שלי. אלה שנושאים בנטל מ-7 באוקטובר, מגיעים מהציבור שלי. אז אתה בחוצפתך לא רק מבקש פטור – גם אומר לציבור שלנו: איפה הייתם? אז אני אגיד לך איפה היינו: היינו בעזה, היינו בלבנון, היינו באיראן, היינו בכל מקום. איפה אתם הייתם? איפה אתם הייתם בזמן הזה? זה השיח האמיתי. אז אתה לא יכול לעלות לפה ולשאול איפה אנחנו היינו בזמן שאנשים פה לא ישנים כבר שלוש שנים.
אני רוצה לומר לך, אם מישהו גונב, לפחות שיעשה את זה בשקט, שלא יעלה לפה וישאל איפה אנחנו, כי אנחנו בכל מקום בשביל שאתה תוכל לשבת פה, לעמוד פה ולשאול איפה אנחנו.
אני אגיד לך איפה אנחנו: שומרים עליך. שם אנחנו. אז בפעם הבאה שאתה עולה לפה ושואל איפה אנחנו, תסתכל ימינה ושמאלה ותראה אותנו במדים שומרים עליך.
אחרי שאמרתי את זה, עדיין אפשר לחזור בתשובה ולא להשוות בין אחים; למצוא פתרונות לכולם - -
- - אבל לא להשוות בין אחים, כי מה שאתה עושה הוא פילוג וקרע.
ראיתי, גברתי. תודה רבה.
328 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.