גברתי היושבת בראש, חבריי וחברות הכנסת, אני רוצה לפתוח במשפט מובן מאליו שלתחושתי נדמה שחלק מהאנשים בקואליציה שכחו לחלוטין: המדינה איננה הממשלה, והממשלה איננה המדינה. במדינה יש אנשים, יש אזרחים, יש מיעוטים, יש חסרי ישע, יש פרטים עם זכויות יסוד, עם זכויות חוקתיות לביטוי, לפרטיות, לתנועה, לקניין; ציבור שקולו חייב להישמע – קול עצמאי, מקצועי, שיעמוד מול רשויות השלטון, מול כוחה של הרשות המבצעת. שירסן אותה, שידייק אותה, שיסייע לה לפעול על פי חוק.
תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא לא להיות עורך הדין של הממשלה, אלא מייצגו של הציבור. כי כזכור, הממשלה איננה הציבור; היא גוף מבצע עם אינטרסים פוליטיים. אנחנו כבר מזמן לא נמצאים במציאות רגילה. שלטון החוק נמצא כבר שנים במתקפה, ובארבע השנים האחרונות ביתר שאת – מכירת חיסול של הדמוקרטיה הישראלית.
בקרוב תושלכי לפח האשפה של ההיסטוריה, ובדרך לשם תעברי בחדר חקירות לבירור מעללייך – כך כתב אתמול שר התקשורת של מדינת ישראל על היועצת המשפטית לממשלה. מה הפלא שהחוק שמובא היום מבקש לבטל את מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה, להפוך אותו לפוליטי, לחלש? חוות הדעת לא מוצאת חן בעיני הממשלה? אין בעיה, נביא אחרת. פרשנות החוק של היועץ איננה מתיישבת עם דעתו של השר? שום בעיה, נקבע אחת משלנו. ומה עם החוק? מה עם האינטרס הציבורי, המעמד הבין-לאומי, ההשלכות הכלכליות, החברתיות? לא מעניין.
הצעת החוק שאתם מנסים להעביר משנה את האיזון בין האזרח לממשלה, ושולחת מסר שהשלטון הוא החוק והחוק הוא השלטון – ומי שלא מתיישר, מושלך לפח האשפה או לחדר החקירות. זה לא עובד ככה בדמוקרטיה. במדינה דמוקרטית השלטון כפוף לחוק, השלטון מרכין את ראשו בפני החוק, וכשהיועץ או היועצת המשפטית לממשלה מעניקים חוות דעת מוסמכת שקובעת שפעולה של הממשלה או הימנעות מפעולה נוגדת את החוק – השלטון מתיישר ומנסה להתאים את פעולותיו, לדייק את עצמו, להשתפר, לנהל שיח, כדי שהאינטרס הציבורי יישמר.
החוק הזה הוא דרמטי. מדובר פה בשינוי סדרי משטר, לא פחות, פסע לפני בחירות וללא שום לגיטימציה ציבורית. אבל אנחנו כאן על המשמר – נעשה הכול כדי לעצור את החוק הדורסני הזה. תודה רבה.
322 מילים של עוז חיים. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.