אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, היום כ"א בתמוז תשפ"ו. אנחנו בעיצומם של שלושת השבועות המכונים גם ימי בין המצרים. על מה חרבה ירושלים? אחת התשובות בחז"ל היא, כמובן, על שנאת חינם. כן, ירושלים חרבה על שנאה, וכשמפנים חיצים לשמאלנים, לקפלניסטים, לכל מי שהוא לא הקבוצה שלך, אז אפשר להבין שאנחנו גם היום אוכלוסייה בסיכון.
אבל יש לחז"ל תשובה עוד יותר נוקבת על מה חרבה ירושלים, שים לב. על שדנו בה דין תורה. כך אומרים חז"ל. מה, רע לדון דין תורה? להקפיד על התורה זו סיבה לחורבן? אומרים חז"ל: כן, כשאתה דן את דין התורה היבש, כשאתה משתמש בתורה, כאילו בשם התורה, על מנת לפגוע בעם שלך, אז מגיע חורבן.
אז כן, עוד מעט ימלאו ארבע שנים לניצחונכם בבחירות האלה. ואני שואל אתכם עכשיו: היה שווה את זה? הכול כשר? יש לכם רוב אולי להעביר חוק להשחית את התקשורת החופשית, יש לכם רוב אולי לחוק-יסוד: חילול תורה. האם זה מה שמוצדק? האם זה מה שנכון? מה מסופר על ההנהגה היהודית בימי הבית הראשון? שהיא אטמה אוזניים ולב, שהיא זרקה את הנביאים לכלא. על אליהו הנביא – אליהו הנביא זכה לכינוי "האתה זה עֹכר ישראל"? והינה מסתיימות ארבע שנים שלכם בשלטון. מה אתם אומרים על נתוני הפשיעה, על מצב מערכת החינוך, על האלימות ברחובות, על השחיתות בממשלה, על יוקר המחיה המאמיר, על הצפון שעדיין נטוש? אתם שמחים?
אתם יודעים, אחד המדרשים היפהפיים על החורבן מספר שחכמים ראו שועל יוצא מבית קודשי הקודשים. הם ראו חורבן, הם ראו עם שגלה, הם ראו ביזיון למדינה. רק רבי עקיבא צחק.
אמרו לו: עקיבא, למה אתה צוחק? הוא אמר: עד שלא ראיתי את הנבואה של אוריה מתקיימת חששתי שנבואת זכריה לא תתקיים. אוריה אמר: "ציון שדה תחָרש וירושלים עיים תהיה", וזכריה אמר: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחֹבות ירושלם". החורבן הוא לא סוף הסיפור, אבל – כן, אנחנו בתקופה של חורבן, כשחלק מהאנשים פה מרגישים שהם בתקופה של נס. אנחנו רואים פה חורבן, אנחנו רואים פה מלכות שהפכה למינות; היוקר מאמיר, "אין תוכחת. בית ועד יהיה לזנות, והגליל ייחרב והגולן יישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחוכמות סופרים תסרח, ויראי חטא יימאסו, והאמת תהא נעדרת". ככה מתארים חז"ל את החורבן – "האמת תהא נעדרת", כמה זה דומה, לצערנו, לימינו אנו. אבל אם נבואת החורבן התגשמה, גם נבואת הגאולה הטובה תתגשם. עוד יבואו עלינו ימים טובים, אמן.
373 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.