אדוני היושב-ראש, נחזור על הדברים שאין עליהם ויכוח בבית הזה. כל חלקי החברה הישראלית, אדוני היושב-ראש, נפגעו באותו טבח נורא של 7 באוקטובר. ארגון הטרור, חמאס, תושבים מרצועת עזה, פלשו לשטח ישראל, ביצעו מעשי איבה מסמרי שיער, זוועות שבן אנוש לא יכול להכיל אותם. 1,200 אזרחים ישראלים נרצחו, נטבחו באכזריות, אלפים נפצעו, מאות נחטפו; אונס, זוועות נוראיות. כל חלקי החברה נפגעו, כל החלקים: קיבוצים, ערי הדרום, מיהודה ושומרון, מהמרכז, דתיים, חילונים, ימנים, שמאלנים, שוטרים, חיילים, חברי כיתות כוננות, צעירים שיצאו לרקוד, אזרחים שדהרו אל התופת להציל את אחיהם. הכאב משותף לכולם, לכולנו, גם השאלות.
עכשיו, אני אקריא עצומה שהגיעה אליי, אדוני היושב-ראש, מלמעלה מ-300 הורים שכולים ואלמנות; למעלה מ-300 משפחות, שלצערי הרב, לא מקבלות את היחס ההוגן, והופכות להיות שקופות. ככה כותבות המשפחות האלה: אנו, הורים שכולים ואלמנות, שאיבדנו את היקר לנו מכול בטבח שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר, במלחמת חרבות ברזל, הורים ובני זוג של חטופים, דורשים להקים ועדת חקירה בלתי תלויה לחקירת האירועים והמחדל שקדמו לטבח. נשיא בית המשפט העליון הנוכחי איננו גורם אובייקטיבי, ולכן איננו יכול להיות הגורם הקובע בנושא הרכב הוועדה. זהו אינו מצב אידיאלי, אך אי-אפשר להתעלם מהמציאות שאליה הגענו. בין הנושאים שנדרשים להיחקר על ידי הוועדה: שחיקת ההרתעה הישראלית על רקע כל הדברים שהיו בשנה שקדמה לטבח: המחאות, הקריאות, התנהלות הדרג הצבאי אל מול הדרג המדיני בתקופה הנדונה והשפעתה של התערבות בית המשפט העליון בשאלות ביטחון בשנים האחרונות.
אלו נושאים הדורשים נקיות מוחלטת – אומרות המשפחות – מצד קובעי אופייה של הוועדה. לצערנו, נקיות זו איננה קיימת בבית המשפט העליון הנוכחי. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כלפי נושאים הקשורים ישירות להתנהלותו של בית המשפט העליון. אנו קוראים להקמת ועדת חקירה ציבורית, שהרכבה ייקבע בהסכמה רחבה, ושתכלול נציגות של משפחות חללי הטבח והמלחמה. בשיח הציבורי כבר עלו כמה מנגנונים לקביעת הרכבה של ועדה שכזו, ויש לאמץ אחד מהם, על מנת שממצאי הוועדה ומסקנותיה יזכו לאמון מרבי מצד הציבור. זוהי חובתנו הקדושה – קובעות המשפחות – כלפי הנופלים הרבים בטבח ובמערכה לקדם תחקיר נוקב של מכלול הכשלים והפקת לקחים מיטבית למען עתידו של עם ישראל ועתידה של מדינת ישראל. סוף ציטוט.
ואני שואל, אדוני היושב-ראש, אני שמעתי – לא שמעתי את כל חברי האופוזיציה, אבל שמעתי חלק, ואני מכבד את העמדה שלהם בנושא של בית המשפט העליון. זה מה שהם מאמינים בו, זה מה שהם רוצים. אולי מאמינים, אולי אומרים את זה לצורך פוליטי, אבל זה לא משנה, הם אומרים את זה, וזו עמדה לגיטימית. בסדר? אבל האנשים האלה שעכשיו הקראתי – המשפחות האלה, החללים האלה, הפצועים, הנכים, חיילי המילואים – שדורשים משהו אחר, האנשים האלה הם אוויר? הם אוויר? לא צריך להתייחס אליהם?
הייתי מבין, אדוני היושב-ראש החדש – התחלפת, שלום לך – הייתי מבין אם היו אומרים: טוב, יש מורכבות, אנחנו לא מסכימים להצעת החוק שלך. אנחנו נציע משהו אחר. בוא נשב ביחד, נטייב, נדייק, נראה איך אנחנו מגיעים למשהו רחב יותר, משהו שייתן מענה ציבורי, באמת, גם למי שחולק עלינו. הייתי מבין. לא צריכים להסכים, אנחנו פה לא בשביל להסכים, אנחנו פה בשביל לנהל מחלוקת. אבל לדרוס, לרמוס, להגיד: לא משנה, שום דבר לא נקבל, רק ועדה מסוג אחד, כמו שהיה אגרנט למלחמת יום הכיפורים, יהיה יצחק עמית ל-7 באוקטובר – מה לעשות? אגרנט זה לא עמית, עמית זה לא אגרנט. מה לעשות? אתם רוצים להתעלם מהמציאות? רוצים לצעוק: הכנסייה הקדושה היא הכנסייה הקדושה וצריך להשתחוות לה אפיים? בסדר, תגידו את זה. זה ישנה את העובדה? זה ישנה את המציאות? זה ישנה את מה שקורה במדינה הזאת? אני באמת לא מצליח להבין. איך אפשר להתעלם – אתם יודעים מה, לא יודעים אם רוב, מיעוט, אבל אתם יודעים שיש פה ציבורים ענקיים שחושבים אחרת.
עכשיו אנחנו פחות או יותר חמש שנים, נדמה לי, להקמת ועדת מירון. ועדת החקירה של מירון הוקמה פחות או יותר לפני חמש שנים, הקימה אותה הנשיאה חיות, שמה בראשה את הנשיאה הקודמת, לשעבר, מרים נאור, זיכרונה לברכה. ועדת מירון באה לדון, נכנסה לעומקם של דברים, דנה, ישבה על המדוכה, הפיקה דוח. דוח שמראה ומלמד יותר מכול למה אסור בתכלית האיסור למי שמחפש אמת ותיקון לתת לבג"ץ למנות ועדת חקירה. למה? כי 322 עמודים – אפשר למצוא ברשת – כתבה ועדת מירון. 322 עמודים. ומצאו שם: משרד הדתות והמשרד לביטחון פנים והמשטרה ועוד ועוד וממשלות. אבל לא טרחו ב-322 עמודים לציין שהיו ממשלות בישראל שהציגו מתווה להפקעת השטח, ומי שעיכב וסיכל ושוב דן ושוב נכנס זה בג"ץ.
אגב, שר האוצר הראשון שהביא את המתווה היה שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ. אחריו המשיך יאיר לפיד, שהיה שר אוצר. הוא ולא אחר המשיך את המתווה של השר שטייניץ. והביאו מתווה, מתווים, ומי שעצר את המתווים האלה פעם אחר פעם והמשיך לדון והוציא עוד צו, זה בג"ץ עצמו. עכשיו, ב-322 העמודים, אדוני היושב-ראש, 322 עמודים, הם לא מצאו לנכון להזכיר בעמוד אחד, בפסקה – יש שם איזו שורה שבה הם כותבים שבג"ץ – אבל גם כן, בוודאי שלא לוקחים אחריות. אז מה? סמכות הם אוהבים. להתערב בעוד נושא ובעוד נושא ובעוד תחום ובעוד תחום, ולסכל. אבל לקחת אחריות? לקחת אחריות הם לא מסוגלים.
אגב, זה אפילו מובן. כי גוף לא יכול לבדוק את עצמו. גוף לא יכול לבדוק את עצמו. לכן ההצעה הזאת באה ואומרת שלא הגוף יבדוק את עצמו, אלא אנחנו נקים פה ועדה. הם אומרים: ועדה בשליטת הקואליציה. אני רוצה להבין איך ועדה ש-50% ממנה ממונים על ידי האופוזיציה, שלקואליציה אין שום שליטה עליהם, היא ועדה בשליטת הקואליציה. איך ועדה שכל שני חברים בה – והאופוזיציה ממנה שלושה – כל שניים – נניח, אם מינו אחד, לא יודע מה, ברח להם – שניים יכולים לזמן כל אדם לעדות, כל אדם; לפתוח כל אפיק חקירה; לדרוש כל מסמך. הרי ככה מגיעים לאמת. כל צד מביא את כל מה שיש לו, חוקר את כל מי שהוא יכול, ככה מגיעים לאמת. ככה מביאים את האמת לעם.
יש דרך אחרת? אז ברור שהרבה יותר נוח, ואולי אפילו הרבה יותר יעיל, להקים ועדה שכבר הולכת בקו – אתה הראש, אתה אשם – כבר הכול כתוב, הכול חתום, הכול סגור. ידוע. תוך שנייה אפשר להקים. כמו שאמרתי, המסקנות ידועות: ממשלת הימין אשמה בכול; השמאל הציל את המדינה; אחים לנשק הצילו את מדינת ישראל; כל האחרים – בכלל, מדינת ישראל – הימין הוא אשם. הימין שלאורך שנים הסביר שמדינה פלסטינית היא סכנה קיומית. במאבק הירואי, במאבקים אזרחיים הירואיים, נגד כל הממסד הישראלי, רוב הממסד הישראלי, כולל הביטחוני, נגד לחצים בין-לאומיים מטורפים, הימין הצליח בתמרונים, במחאות, באלף ואחת דרכים, למנוע הקמת מדינה פלסטינית. אילו הייתה קמה מדינה פלסטינית על גבולות 1967 כפר סבא הייתה - - -
במקרה כזה, אדוני היושב-ראש, מה שקרה בכפר עזה היה קורה בכפר סבא. היה פה טבח מזוויע פי כמה וכמה. באמת, לתת לאנשים האלה – 80% מערביי יהודה ושומרון הם תומכי חמאס, תמכו ב-7 באוקטובר – אם היו נותנים להם, אם היינו הולכים בדרך של השמאל ומקימים מדינה פלסטינית באמת – אז הימין שמר את זה. אז בסדר, אז הם רוצים בוועדה, כדי להרשיע את הימין. אבל הכול פוליטיקה? הכול פוליטיקה?
אני שומע עוד דבר, שעכשיו, בימים אלה, אחרי 7 באוקטובר, אחרי מה שראינו, אחרי כל הזוועות, אחרי כל האירועים האלה, יש באופוזיציה – אני שומע גם את גדי איזנקוט, גם את יורם כהן שמעתי, ראש השב"כ לשעבר – מוכנים להקים ממשלה עם אנשים פה שיושבים בכנסת ותומכים בגרועים שבאויבינו. תומכים בגרועים שבאויבינו. לא מסוגלים לגנות את הרצח של החיילים שלנו, את ההתקפה על החיילים שלנו ב-7 באוקטובר. לא למדתם כלום? כלום מכלום? ואחרי זה מרצים לנו: ועדת חקירה, ואתה הראש אתה אשם – אתם לא למדתם שום כלום מכלום.
מה אתם חושבים, שאם תקימו ממשלה בהימנעות או בתמיכה של אנשים שתומכים בגרועים שבאויבינו, זה יהיה בחינם? הם יבואו בחינם? הרי ברור לכולם שיהיו להם דרישות. הדרישות, אגב, הן ביטחוניות – כבר אין מה לדבר, זו בכלל לא שאלה – אבל הדרישות הן גם בנגב, בגליל. אני בעצמי נאבקתי לעצור התרחבות של העיר סח'נין, שהייתה מעמידה בסכנה מטורפת את היישובים בגוש משגב.
אני אספר לך, אדוני היושב-ראש. אני מגיע לקיבוץ לוחמי הגטאות, לפני שנתיים, נדמה לי, ביום השואה, מזמינים אותי. אני מגיע לשם. במוצאי יום השואה, יש להם אירוע. ומגיע אליי אדם, אומר לי: אתה לא מכיר אותי, מעולם לא הצבענו לכם, אבל אתה הצלת אותנו. אני? אז הוא אומר לי: אני גר בקיבוץ אשבל. קיבוץ אשבל, צריך לפתוח ולראות את המפות, הוא גובל בסכנין. אבל בממשלה הקודמת, חלק מהריצוי של ראש העיר של סח'נין מאזן גנאים – הוא לא בא בחינם, מאזן גנאים – היה צריך לתת, אז נתנו. ונתנו תוכניות מטורפות. היישוב הזה – על פי התוכניות, סח'נין הייתה צריכה להקיף משלושה כיוונים את קיבוץ אשבל, משלושה כיוונים. מה שנקרא, שיהיה להם בהצלחה בשומר החומות הבא. כשזה נודע לי פניתי לשר הפנים דאז משה ארבל – אני פונה אליו, אני אומר לו: בוא נעצור את זה. הוא אומר לי: אי-אפשר, זה כבר ניתן. בממשלה הקודמת חתמו על הכול – אפשר כבר לרדת? – בקיצור, הצלחנו למנוע את זה, באמת בניסי ניסים. אם יש משהו שאנחנו צריכים להיזהר ממנו, זה לחזור לשיח שלפני 7 באוקטובר, ואחד מהדברים זה להקים פה ממשלות עם גורמים שתומכים בגרועים שבאויבינו.
והנושא הזה של ועדת חקירה – ועדת חקירה לטבח 7 באוקטובר יכולה לבוא רק, אבל אך ורק, בהסכמה רחבה. רק הסכמה רחבה ורק אמון. רק כשלכל משפחה, לכל אזרח בישראל, יהיה אדם אחד לפחות שישאל את השאלות שבוערות בקרבו, רק ככה נוכל להגיע לאמון, רק ככה נוכל להגיע לאמת. אני קורא לכולם להצביע בעד. אני קורא לכולם לסייע בהקמת הוועדה שתביא אמת, כי רק אם נגיע לאמת נוכל להגיע לתיקון. תודה.
1,515 מילים של אריאל קלנר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.