קשה.
תודה. הצעת החוק שמובאת ברגעים אלה למליאת הכנסת היא חלק מהדיל המגעיל, הדיל המגעיל. הממשלה מעניקה השתמטות לחרדים, ובתמורה הסיעות החרדיות יעזרו לחברי הממשלה לברוח מאחריות. אלו לא ישלחו את הילדים שלהם לצבא, וחברי הממשלה מנגד לא יישאו באחריות. לכאורה, ואללה, win-win. רק מי לא מרוויח? רק החיילים, רק המשפחות השכולות. למעשה, מדינת ישראל כולה מפסידה מהדיל המגעיל.
לקואליציית 7 באוקטובר יש שיטה: הם יודעים לפמפם משהו המון המון פעמים, ועם הזמן האוזן הציבורית מתרגלת לכול. דברים שהיו נראים לנו הזויים פתאום נשמעים הגיוניים. לא לכבד פסיקת בג"ץ שוב ושוב ושוב – פתאום זו אופציה; לצלם את ההצבעה בבחירות למבקר המדינה, הצבעות שעל פי חוק חייבות להיות חשאיות – מפמפמים, מפמפמים, ופתאום אולי זה לא מוזר; לחשוף פרטים של איש שב"כ ולסכן את חייו – פתאום זה לא נראה להם מוזר. אז גם כאן, גם כאן, אתם בעצמכם אמרתם שחובה להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקור את אירועי טבח 7 באוקטובר, אבל השנים חלפו, ועם השנים שחלפו גם הבושה חלפה, אבל לגמרי.
אז עכשיו אתם מבקשים לחקור את עצמכם. אני בטוחה שתעשו ביקורת מאוד נוקבת על עצמכם, עם מסקנות אישיות כבדות, למען יראו וייראו. אין ספק. ואני שואלת: איפה השר מיקי זוהר? איפה השר אלי כהן? איפה השרה מירי רגב? איפה השרה גילה גמליאל? איפה השר אופיר סופר, ועוד רבים אחרים, שאחרי החודשים הראשונים של הטבח – מאז הטבח הם התחייבו פה בכלי התקשורת שתוקם ועדת חקירה ממלכתית? הארכיון של כלי התקשורת עמוס בציטוטים שמסבירים למה חייבים להקים ועדת חקירה ממלכתית. אבל הם התהפכו. הבושה נעלמה, והם התהפכו.
נזכיר שכשחברי הקואליציה הזו היו באופוזיציה, לא לפני הרבה שנים, הם דרשו ועדת חקירה ממלכתית על פרשת הרוגלות; על פרשת הסוהרות. כשאנחנו חטפנו את 7 באוקטובר, אירוע חמור בהרבה, פתאום הם גילו שאין להם אמון במערכת המשפט. לפני כן היה להם אמון, הם דרשו בעצמם בתוקף. לא יעזור לכם, האמת תצא לאור. תתביישו.
301 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.