תודה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה – מי השר?
השרה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, הסתובבתי בעולם לא מעט, וגם ביקרתי בפרלמנטים. אין פרלמנט יוצא דופן כמו כנסת ישראל, אין פרלמנט שכזה. מחד, אנחנו באים לפה כל בוקר, ואני אומרת לך, אני מאלה שכל הזמן זוכרים כמה המקום הזה מכובד, כמה זכות גדולה להיות כאן, לשרת את עם ישראל. לצד זה, כשאני אומרת שאין פרלמנט שכזה, שבשעות האלה – והערב עוד מוקדם, הלילה עוד צעיר – אז האמת היא שפרלמנטים לא פתוחים בשעות כאלה. מי שהיה בא לבקר אותנו מבחוץ, היה עוד עלול להאמין ולחשוב שאנחנו יושבים פה על המדוכה עם חוקים – מה זה חוקים, מצילי חיים.
אני כיושבת-ראש סיעה לצד חבריי, יושבי-ראש סיעות האופוזיציה, אני אומרת לך, גם ברמת שום שכל פשוטה וברורה – מסתכלת על הרשימה שמביאים לכאן היום – אתה לא תמצא שם סיוע לילדים, אתה לא תמצא שם תקציבים לפצועים ופצועות, אתה לא תמצא שם עזרה לאלמנות, לא לנשים, לא לעם ישראל, לא יוקר מחיה – שום דבר, כלום ושום דבר.
ואתם יודעים מה? אני חושבת שעם ישראל אפילו לא טורח להדליק את המצלמות כדי לראות על מה אנחנו דנים, כי הם כבר מבינים, כי במשך שבועות – אבל בשבוע האחרון הגדילו לעשות אנשי הקואליציה והממשלה הזאת, להטריל את כל המערכת – דיונים במקביל על דברים פוליטיים, מחטפים, מחטף וביזה לפני שסוגרים את הכנסת, לפני שאנחנו מתפזרים עוד שבועיים.
אחרי שלוש שנים של מלחמה הייתי מצפה שבמקום שתביאו ועדת חקירה פוליטית, ובמקום שיביאו לנו את חוק-יסוד: לימוד תורה, שהוא רחוק מתורה, רחוק מתורה, הוא בעיקר לצערי עושה חילול שם השם, וכשאני רואה את החיילים הפצועים – יהלומי הקרב, שצריכים להיאבק שם בוועדת הכנסת יחד איתנו ולהסביר להם למה החוק הוא לא טוב – אין בושה יותר גדולה מזה. אין בושה יותר גדולה מזה, כאשר במקביל, חברת הכנסת שרון ניר, את יושבת בוועדת חוץ וביטחון, ושם בכלל הגנה, הגנה על מה שנקרא, מי שהוא עריק.
אני אומרת לך, עשיתי דיון בשבוע שעבר על חיילים עולים חדשים ועל חיילים יוצאי אתיופיה, שנמצאים בכלא הצבאי. אתה רוצה לשמוע כמה חיילים נמצאים בכלא הצבאי מהקהילה שלי? 15%. מישהו נתן להם הגנה? 2% מכלל האוכלוסייה, פחות מ-2%. מישהו נתן להם הגנה? איזה ביזיון. במקום לדון בדברים החשובים, במה אנחנו דנים?
אדוני היושב בראש, זה לא הגיוני. משהו פה לא עובד, משהו פה מקולקל, ואנחנו מבקשים לעצור את הדבר הזה, שהורס את מדינת ישראל.
382 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.