תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היתרון העצוב של הממשלה הזו והעומד בראשה היא שתמיד כשחושבים שאי-אפשר לרדת יותר נמוך, מסתבר שהם יכולים, רוצים, ובעצם פועלים לחיסול ישראל כמדינה דמוקרטית. בג"ץ עוצר את ניסיונה של ממשלת נתניהו להשתלט על מועצת הרשות השנייה ובכך לשלוט על העיתונות החופשית במדינה, ומה הממשלה עושה? מחליטה שפסק הדין לא באמת מחייב אותה ושהיא לא מכירה בהחלטת בית המשפט ולא במועצת הרשות השנייה. כי מבחינת נתניהו, חוק שמאפשר לו לשלוט, אז הוא חוק, אבל חוק שמגביל אותו הוא המלצה בלבד; פסק דין שנוח לו, הוא שלטון החוק, אבל פסק דין שמפריע לו – זו כבר הפיכה שלטונית.
זאת לא מחלוקת עם בג"ץ, זו הודעה שהממשלה בוחרת איזה חוקים חלים עליה. בנימין ארדואן גם רוצה לחוקק, גם רוצה לפרש את החוק, וגם רוצה להחליט איזה פסק דין ראוי לקיים. כלומר לא חוק מעל הממשלה, אלא נתניהו מעל כולם. ביום הקמת המדינה, אמר מנחם בגין: ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. בל תהיה רודנות. יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודיה. המילים האלה עדיין מוצגות בכניסה למצודת זאב. שרי הליכוד לא צריכים ללכת לספרייה כדי להבין את בגין ואת עקרון שלטון החוק, הם רק צריכים להרים את הראש בדרך למעלית במצודה, וזה בסיס הבושה.
בגין דרש שהשליט יהיה כפוף לצדק; נתניהו דורש שהצדק יהיה כפוף לשליט. אבל זה לא עובד ככה – או שהחוק מחייב את השלטון, או שהשלטון הוא החוק, אין פה דרך אמצע. אם הממשלה מודיעה שפסקי בג"ץ מחייבים רק כשהם מוצאים חן בעיניה, שתפסיק את ההצגה, שתבטל את בג"ץ, ואז לפחות הציבור יראה בגלוי שלא מדובר בממשיכי דרכו של בגין, אלא בממשיכי דרכם של אורבן, של ארדואן, שלא נגיד חמינאי. מי שלא יעצור את זה בקלפי בבחירות הקרובות, סופו שייעצר על ידי משטרת המחשבות הביביסטית. אין רגע שהוא רגע האמת יותר מזה. אסור לתת לישראל להפוך להיות טורקיה או איראן. רגע האמת מגיע, והאמת תנצח ביחד. תודה.
307 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.