אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק ועדת החקירה הלאומית שמוצג בפניכם היום נועד לפתור שתי בעיות יסודיות: אמת ואמון. החוק הנוכחי מאפשר הקמת ועדת חקירה ממשלתית שראש הממשלה ימנה את כל חבריה, זה נעשה בוועדת וינוגרד. הבעיה היא שרק לחלק מהעם יהיה אמון בוועדה מסוג זה, אדוני היושב-ראש.
החוק הנוכחי מאפשר גם הקמת ועדת חקירה משפטית, כזו המכונה ממלכתית – אין מושג כזה בחוק – ועדה שיצחק עמית ימנה את כל חבריה. גם ועדה כזו לא תזכה לאמון הציבור, האמון הציבורי בבית המשפט העליון נמצא היום בשפל חסר תקדים.
רק ההצעה לוועדה שמונחת כאן לפניכם היום - -
- - לוועדה שתמונה בצורה שוויונית. אני – בית המשפט העליון נמצא בשפל חסר תקדים יחסית לכל מה שהוא היה בו אי-פעם - -
- - וזאת עובדה - -
- - וזאת עובדה. מעולם לא היה שפל כזה. מעולם.
טוב, נמשיך. האמון הציבורי בבית המשפט העליון נמצא בשפל חסר תקדים - -
- - ורק ההצעה לוועדה שמונחת כאן לפניכם היום, ועדה שתמונה בצורה שוויונית, תיתן מענה גם לנושא חקר האמת וגם לנושא האמון. זו תהיה ועדה שתוכל לחקור כל גורם שהשפיע על ליבת מדיניות הביטחון של מדינת ישראל. הוועדה תורכב משישה נציגים שימונו בהסכמה רחבה של 80 חברי כנסת, או בצורה פריטטית בין קואליציה ואופוזיציה, שלושה מכל צד; ועדה שבה כל שני חברים יוכלו לזמן כל אדם לעדות, לפתוח כל אפיק חקירה, וכל דיוניה ישודרו לציבור; ועדה שבה יהיה מעמד מיוחד לנציגי משפחות שכולות כמשקיפים ומפקחים; ועדה שבה הנחקרים לא ישבו על כיסא החוקרים. כל מי שכיהן ב-18 השנים שלפני הטבח, מאז הגירוש מגוש קטיף, בתפקיד מפתח שהשפיע על ליבת מדיניות הביטחון של מדינת ישראל, לא יוכל להיות חוקר – כי הוא צריך להיחקר.
לא רמטכ"לים - - -
אדוני, היא לא תיתן לי לדבר? אני מבקש שגם תוסיף לי את הזמן אחר כך.
אני מניח שהם גם ידברו עוד מעט.
אני חוזר שוב: כל מי שכיהן ב-18 השנים שלפני הטבח, מאז הגירוש מגוש קטיף, בתפקיד מפתח שהשפיע על ליבת מדיניות הביטחון של מדינת ישראל, לא יוכל להיות החוקר – כי הוא צריך להיחקר; לא רמטכ"לים ולא אלופים, לא ראשי שב"כ וסגניהם, לא שרים וראשי ממשלות, לא שופטי בג"ץ ולא יועצים משפטיים. כל אלה – כולם – חייבים לנו תשובות. רק מגוון השקפות יאפשר את בחינת כל הנושאים והגעה לאמת. רק העובדה שלכל אדם, ובפרט לכל משפחה שכולה, יהיה נציג בוועדה ששואל את השאלות הבוערות בהן – רק זה יאפשר אמון.
איך אפשר להתנגד לזה? איך אדם הגון שמבקש אמת, שלא מזלזל ולא רומס את הכאב של האחר, יכול להתנגד לוועדה כזו? רק מי שהאמון הציבורי לא מעניין אותו, רק מי שלא רוצה אמת אלא מסקנות כתובות מראש – רק הוא יכול לדרוש ועדה שימנה יצחק עמית. הרי כולנו מבינים איך זה ייראה. יבוא יצחק עמית, אדוני השר, ימנה את הנשיאה לשעבר אסתר חיות ליושבת-ראש ועדת החקירה.
יחד איתם יכהנו בוועדה המומחים לביטחון ישראל זיו, נדב ארגמן; המומחים המשפטיים והחברתיים, הפרופסורים יניב רוזנאי, שקמה ברסלר – מומחית לחברה. התוצאות כבר כתובות: הימין אשם, ראש הממשלה נתניהו, שר המשפטים יריב לוין, ערוץ 14 – הם אשמים בכול. ואחים לנשק – הצילו את מדינת ישראל. המסקנות כתובות. וכמובן, המסקנה החמורה מכול – להעביר עוד סמכויות מהדרגים הנבחרים אל הבלתי-נבחרים. ועדה כזאת לעולם לא תאתגר את אתוס שומרי הסף.
האם מידור הדרג הנבחר בליל 7 באוקטובר היה תקלה, או שיטה שבה לאורך שנים מתמרנים שומרי הסף את הדרג הנבחר? הרי בג"ץ הוא זה שיצר את האתוס הזה.
מה היו יחסי הגומלין שבין מערכת המשפט לראשי הדרגים הביטחוניים ערב 7 באוקטובר?
האם ראשי מערכות הביטחון התייצבו לצד בג"ץ בתקופת הרפורמה, ובג"ץ בתמורה נתן להם את ההגנה של שומרי הסף של הדמוקרטיה, כדי שהדרג הנבחר לא יוכל לפטר אותם? חבריי, זה לא נראה לכם מוזר שרונן בר, הרצי הלוי, חליוה, רוצים רק ועדת חקירה של יצחק עמית? ועדה כזו לעולם לא תאתגר ולא תבדוק את מידת השפעת התערבות מערכת המשפט על ליבת מדיניות הביטחון של ישראל, מהפרקליטים הצבאיים במרכזי האש, עבור ביועמ"שים וכלה בבג"ץ.
אדוני השר, זה מרתק ממש לראות איך זרועות התעמולה של מערכת המשפט יוצאות מגדרן להראות שהן בכלל לא התערבו בענייני ביטחון. וזה מרתק, כי רק ב-2022 במאמר לאוניברסיטת רייכמן אמר פרופסור אהרן ברק שבשום מקום בעולם המערבי אין התערבות של בתי משפט בענייני מלחמה, כמו שיש בישראל. לא פעם, הוא אומר, נלחמת הדמוקרטיה כשידיה קשורות לאחור. הוא מתגאה, הכהן הגדול של מערכת המשפט. אבל עכשיו, פתאום, הם כבר לא התערבו. בשלוש השנים האחרונות קיבלתי כחבר בוועדת החוץ והביטחון עשרות פניות בנוגע למגבלות שמטילים פרקליטים צבאיים במרכזי האש על לוחמינו. כמה דם נשפך כאן, דם לוחמינו, דם אזרחינו?
אבל לא צריך להרחיק לכת בדמיון כדי לראות את פרקטיקת הטיוח של בג"ץ, אדוני השר, צריך רק לראות מה נעשה כאן לאחרונה: בג"ץ והיועמ"שית טייחו את פרשת הרוגלות, הפגיעה חמורה ביותר בזכויות אדם. את זה לא אני אומר, את זה אומר השופט דרורי, שהיה סגן נשיא בית המשפט המחוזי, יחד עם חבריו לוועדת הרוגלות. הוא אומר שהוא לא ישן בלילה מהחשש לפרטיותם של עשרה מיליון אזרחי ישראל.
מול עינינו הם טייחו את פרשת הפצ"רית; השופטת דפנה ברק-ארז אמרה על יפעת תומר ירושלמי: הפצ"רית היא שומרת סף, ושומרי סף לעולם לא משקרים. רק בשבוע שעבר בג"ץ עצר את מבקר המדינה מלחקור את 7 באוקטובר, ואף הורה לו לקבור תיקים שהושקעו בהם אלפי שעות עבודה. שומרי הסף, אנשי מערכות הביטחון שסירבו לשתף פעולה עם המבקר, נשמו לרווחה. ראש הממשלה, אגב, שיתף פעולה.
אבל ראשי מערכות הביטחון רוצים ועדת חקירה עם מי שיש להם איתו יחסי גומלין, אפשר להבין את זה, הם רוצים ועדת חקירה שימנו השופטים של בג"ץ. זו הסיבה שהם בלמו את תת-אלוף אורן סולומון מלחקור – הם הבינו שאורן סולומון לא עובד אצלם, ושהוא מגיע אל האמת שהם רוצים להחביא. ואם הנושאים החשובים לא ייחקרו ויטויחו, האסון הבא, אדוני השר, בפתח. והאסון הוא דם אחינו ואחיותינו שיישפך כאן.
אדוני השר, אדוני היושב-ראש, לפני קום המדינה, בימי הסזון, כשיהודים רדפו יהודים ומסרו אותם לשלטון הזר, אמרו אנשי בגין לנציגי ההגנה: ההיסטוריה תשפוט אתכם. התשובה שנתן להם משה דיין הייתה: ההיסטוריה לא תשפוט אותנו – אנחנו נכתוב אותה. כנסת נכבדה, יש כאלה שלא מבקשים לחקור את האסון, אלא לשכתב את ההיסטוריה באמצעות ועדה לחיסול פוליטי של מתנגדיהם. כמו מחוללי הסזון הם מבקשים להשתלט על האמת שילמדו כאן ב-50 השנים הבאות בבתי הספר, באוניברסיטאות, בשירות המדינה ובמערכות הביטחון, שצריך להציל את המדינה מהאנשים שהעם בוחר.
בנימה אישית, אני אסיים. שנתיים אני בעניין הזה. בשנתיים האלה פגשתי משפחות שכולות רבות. כל המשפחות השכולות חוו אובדן עצום ומבקשות תשובות, אבל מהר מאוד התברר לי שמרבית כלי התקשורת בישראל יצרו גם בין המשפחות השכולות אפליה – משפחות שכולות סוג א', משפחות שכולות סוג ב'. משפחות שכולות שדורשות ועדת חקירה משפטית, סוג א', יקבלו במה, חיבוק, הבנה; משפחות שכולות שלא נותנות אמון בכנסייה הקדושה של מערכת המשפט – משפחות אלו הן סוג ב'. בהתחלה השתיקו אותן, ואחרי שכבר לא היה אפשר להתעלם מהמספר, הציגו אותם כשטופי מוח, הגחיכו, לעגו. ככה ייעשה למי שלא נותן אמון בכנסייה הקדושה של בג"ץ.
והמשפחות האלה, שאיבדו את היקר להן מכול, המשיכו להתנהג באצילות. הן היו שותפות לניסוח הצעת החוק שמונחת לפניכם, ובאצילות עמדו על כך שגם למשפחות שחושבות אחרת מהן, שגם למועצת אוקטובר – תהיה נציגות בוועדה ופיקוח עליה. הם לא ביקשו ועדה שמסמנת אשמים מראש ומזכה את האחרים, אלא ועדה מאוזנת, הוגנת, שמתבססת על המודל האמריקאי שלאחר אסון התאומים. שם זו הייתה ועדה פוליטית לגמרי, אגב – חמישה דמוקרטים, חמישה רפובליקנים. תוצאות הוועדה ההיא זכו לאמון וחוללו רפורמות.
חבריי חברי הכנסת, היום, בעזרת השם, נעביר את זה בקריאה ראשונה. כולי תקווה שגם נספיק להגיע לקריאה שנייה ושלישית, אבל אם לא נספיק נחזור לכאן בעוד שלושה חודשים עם האמון של העם. בבחירות נציג לעם את האלטרנטיבות: ועדה שוויונית עם כל הסמכויות, או ועדה שאת כולה ימנה יצחק עמית, האיש נטול הפניות. אני, מכל מקום, אמשיך במאבק.
אני מחויב למאבק עד שנגיע לאמת, עד שנגיע לדין ולצדק, עד שנביא תיקון. תודה רבה.
1,265 מילים של אריאל קלנר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.