כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, 153 נרצחים ונרצחות בחברה הערבית במחצית של שנה אחת. לצערי הרב, אנחנו עדים לרצח כמעט כל יום, ולפעמים זה הפך לדבר שבשגרה; נרצחים בזוגות או בשלשות, וכשיש רק נרצח אחד אנחנו אומרים: אלחמדולילה שזה רק אחד. אף אחד לא בטוח, אף אחד לא בטוח – לא הילד, לא הזקנה, לא הצעיר וגם לא הזר שנכנס במקרה או לא במקרה לאותה זירה, כשהוא עובר בכביש, או מבקר אצל קרובי משפחה, אפילו שהוא מיישוב אחר.
ומה אומר מפכ"ל המשטרה דני לוי? הטענה שלו, במקום שהוא יקום ויטפל ויגיש תוכנית לשר הכושל שלו – הוא יצא בהצהרות בשבוע שעבר ואמר שני דברים מוזרים: הדבר הראשון – שפעם הרציחות והנרצחים לא היו מעניינים אף אחד ולא עולים לכותרות, ועכשיו זה עולה בגלל אג'נדות אישיות או פוליטיות או לא יודעת מה. אז באמת, בושה. בושה. הבן אדם המקצועי שאמור להיות אחראי ולתת תוכנית מוסדרת אומר דבר כזה. במקום שיטפל בקטסטרופה הזאת, במגפה הזאת, הוא משליך את זה על האחרים. לא רק זאת, הוא טוען שלאסוף את הנשקים הבלתי-מורשים מהחברה הערבית זה לא יעזור לעצור את הרציחות. אז מה כן יעזור? לא לאסוף נשקים, לא לדבר על מה שקורה, ואולי לחלק עוד נשקים. מי יודע, אולי זה מה שנעשה בפועל ואנחנו לא יודעים.
202 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.