קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוסקים כאן הרי בחוק תקציב נוסף. בפתח דבריי אני רוצה להזהיר ממנהג נפסד שמקובל פה, לצערי, במקומות מסוימים, בזמנים מסוימים. אתם יודעים, מביאים את התקציב הרגיל – חבר הכנסת לוי, אתה בוודאי מכיר את זה – מביאים את כל מה שאפשר בזמנים הרגילים, ואז לילה אחד, ממש מאוחר, רגע לפני סוף התקציב, עושים את מה שנקרא "דפי החלפה" – מביאים את כל הסעיפים בתקציב שרוצים להחביא אותם. כן, אדוני היושב-ראש, ככה בעצם הקואליציה מכניסה את הכספים הקואליציוניים, את כל הדברים שהיא לא רוצה שאנחנו נראה – מביאה אותם בשנייה האחרונה. אז הינה, כאן אני מזהיר ואומר: חברים יקרים בקואליציה, דפי החלפה – לא בבית ספרנו. הכספים הקואליציוניים – אתם רוצים להביא אותם? תביאו אותם באור היום, שהציבור יראה ויבין מה יש לו מול העיניים.
הדברים האלה מתחברים ישירות לפרשתנו, פרשת ויצא. אני רוצה כאן לצטט מדברים שכותב אחד מיזמי ההון סיכון הגדולים בעולם, ישראלי, אדם יקר בשם מייקל אייזנברג, בוגר הישיבה שבה למדתי. על פרשתנו, פרשת ויצא, הוא אומר את הדבר הבא. למי שמכיר, הפרשה נפתחת כמעט בהתחלה בדברים הבאים: יעקב בורח לחרן ואז הוא רואה באר בשדה. על הבאר יש שלושה עדרי צאן, רובצים עליה, כי "מן הבאר ההיא ישקו העדרים", ואבן גדולה על פי הבאר. הוא אומר: רגע, "עוד היום גדול", למה אתם כאן? הוא אומר לרועים. הם אומרים: "לא נוכל". כלומר, הם לא יכולים להשקות "עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר".
מה הבעיה פה? למה בעצם זה קורה? אומר הבן של הרמב"ם, רבי אברהם בן הרמב"ם, את הדברים הבאים: בעצם האבן הזאת נבעה מחוסר אמון. כל בעלי העדרים בחרן לא סמכו אחד על השני, אז מה הם עשו? שמו אבן גדולה, ורק כשכולם באים – אתה שומע, ינון? רק כשכולם מגיעים, הם יכלו לגלול את הבאר.
יעקב אבינו בעצם בא ושבר את הרגולציה על ידי זה שגלל את האבן מעל הבאר.
ממשיך כאן מייקל אייזנברג ואומר: זאת דוגמה לנזק לכלכלה כשיש חוסר אמון. כמה עשרות שנים קודם לכן אנחנו פוגשים את עבד אברהם, שכשהוא בא אל הבאר, רבקה – וגם בנות העיר – שואבות מים, ואף אחד לא משגיח על השני, כל אחד משקה כמו שהוא רוצה.
הפרופסור האמריקאי לכלכלה פרנסיס פוקויאמה אומר: אווירה של אי-אמון בחברה מטילה מעין מס על כל הפעילות הכלכלית לענפיה, עלויות שחברות הנהנות מאמון בין-אישי וחברתי גבוה אינן נושאות בהן.
אם כך, אני אומר, חברים, שכשאנחנו עוסקים בתקציב, אמון הוא נקודת היסוד. את דפי ההחלפה, את התקציבים הקואליציוניים, תביאו לנו בעיניים, תביאו לנו באור היום. אל תבואו כמו גנבים בלילה. זו משמעות האמון של דמוקרטיה.
414 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.