קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, תראו, אני באמת מבין את המצוקה של הממשלה הזאת, של הקואליציה הזאת. הייתם הממשלה ב-7 באוקטובר, ואתם לא רוצים לקחת אחריות. הרי אתם יודעים שההיסטוריה תשפוט אתכם. כל אחד ואחד מכם, יש לו כותרת: חבר בממשלת החורבן; חבר כנסת, חברת כנסת, בממשלת החורבן. זה ילך איתכם עד הקבר.
אבל תבינו, יש לכם ילדים, יש לנו ילדים, יש פה עתיד. יש שם אחד שיושב, חנוך דב מלביצקי, הוא סגן יושב-ראש כנסת. הוא חושב שהוא בשוק. אם עוד לא גמרתם להזנות את המקום הזה, אז הוא צועק ככה, בתוך הכנסת: אין אלוהים, מה אתה רוצה?
מאיפה זה כן מכובד? מאיפה זה כן מכובד? איבדתם את העשתונות. אתם השתגעתם? אין מחר?
אני מקווה שמעבר לצרחות שלך, אתה גם מתבייש. אתה יודע שאתה לא שולט בעצמך.
אתה – בעצמך, לא ממני. מהילדים שלך, מהחברים שלך – –
כל פעם שתדבר ככה, אני אדבר על מה שאני רוצה.
אתם חושבים שאין מחר – צה"ל, לא צריך אותו מחר; את השב"כ לא צריך מחר; את המדינה לא צריך מחר. אותך צריך מחר?
אותך צריך מחר? אתה מתאים לשבת על הכיסא הזה?
– – – אני צריך להגיד לך את זה?
זו בושה לכיסא הזה שאתה תשב פה בהמשך הלילה.
266 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.