קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אנחנו דנים על חוק התקציב, ומאחורי המספרים יש אנשים. היום בשנת 2024 אי-אפשר לגמור את החודש במדינת ישראל. אי-אפשר לשרוד כלכלית במדינת ישראל. למעלה ממיליון איש חיים מתחת לקו העוני, ולעולם לא יעלו מעל קו העוני. האנשים האלה, גם אם יעבדו 24 שעות ביממה, לעולם לא יגיעו לרמה שתאפשר להם לשלם שכר דירה, לשלוח ילדים לחוג, לקנות מצרכים. אני כבר לא מדבר על דברים כמו לאכול בשר, למשל, שהוא פשוט – מחירים מופקעים במדינת ישראל.
אני רוצה להזכיר לצופים בבית וגם ליושבים כאן בבית הזה, מה היה בשנים קודמות. זה בעצם 16 שנה שראש הממשלה נמצא בשלטון כראש הממשלה – אני כבר לא מדבר על הקדנציה הראשונה. אני בדקתי מה היה בסוף שנות התשעים. קל לי, אדוני היושב-ראש, לבדוק, כי אני עליתי ב-1997. אני זוכר את המחירים. היית יכול להיכנס לסופר וב-50 שקל לקנות דברים שמספיקים לך לכמה ימים. אז הינה, אתן לך נתון שמשקף את הפער הכלכלי העצום שמדינת ישראל עוברת בשנים האלה. בשנת 1998 משכורת מינימום בחודש הייתה סביב 2,600 שקלים. השכר לשעה – 14 שקלים, והדולר היה סביב קצת יותר מ-4 שקלים. זה אומר שאם היית משלם על שכירות 400 דולר, 450 דולר, אפשר היה למצוא דירה באזור גוש דן – 500 דולר. אז אם יש לך אחד עם משכורת מינימום, מבני הזוג, ובן זוג נוסף במשכורת מינימום – אפשר לחיות. היום, כעבור 27 שנה, שמתוכן, כפי שאמרתי, 16 שנים של ממשלות נתניהו, המינימום הוא 5,880 שקלים, 32 שקלים לשעה, אבל המחיר הממוצע – היום לא תמצא פחות מ-6,000 שקל לדירה, שזה 1,500 דולר.
אז מה אנחנו מקבלים ב-27 שנה של הכלכלה הישראלית? שמשכורת המינימום עלתה פי שניים, אולי פי שניים וקצת, אבל המחירים של השכירות, המחירים של המזון והמחירים של המחיה עלו פי ארבעה וחמישה. פי חמישה. שכירות פי ארבעה, מ-400 ל-1,500 דולר, וזו לא הדירה הכי טובה. זה בדיוק מראה לך שהתקציב הזה של 2024 ו-2025 פשוט יכניס עוד אנשים לעוני, כי הוא לא נותן מענה, מדינת ישראל תמשיך להיות יקרה, ולאנשים לא יהיה איך לגמור את החודש. זה הסיפור הכלכלי של מדינת ישראל תחת ממשלות נתניהו.
337 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.