קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. כנסת נכבדה, טוב, השעה עכשיו אחרי 22:00, ואני הערב לא הייתי בבית ולא יכולתי להקריא לילדים שלי את הסיפור בשעת הסיפור הקבועה שלנו, אז ברשותכם, אקריא להם מכאן, מהבמה. אני תמיד מנסה להנגיש להם את מה שקורה במדינה באמצעות סיפורים פשוטים.
אז אתם מוזמנים להאזין לסיפור הבא: באמצע יער עתיק וסבוך חי פשפש קטן שתמיד חלם לעלות לגדולה. עד שאצליח, חשב לעצמו בעודו מביט במראה, אדבר על כולם סרה. הפשפש היה מעביר את ימיו בללכלך על הבריות: הנמלים? עצלניות; האריות? רכיכות; הנמרים? סוסים טרויאניים; הסוריקטה הצופה? בת יענה; הסוס? חמור, וכך הלאה והלאה. כולם היו נבלות חוץ מהפשפש, שחי על אתונות וחיפש מלוכה.
יום אחד פרצה ביער שרפה גדולה. החיות התגייסו לכיבוי הבערה חוץ מהפשפש, שברח וטיפס על ענף של עץ, ובזמן שהחיות סיכנו את עצמן כדי להציל את הכלל, התחיל לצעוק ולדרוש את כל הסמכויות לידיו. כי הפשפש ורק הפשפש יכול לעצור את האש, חזר וליהג בעודו מפיל מהעץ עלים יבשים אל הלהבות שלמטה.
ואז, בזמן שהפשפש מקשקש, הגיע אל מתחת לעץ הפיל הגדול, רוקע ברגליו על האדמה, מחסל מוקד תבערה אחרי מוקד תבערה. הינה ההזדמנות שלי, חשב הפשפש. הוא קפץ על גבו הרחב של הפיל וזחל עד לראשו. הפיל דילג מעל עצים שנפלו, חצה ואדיות והרים, רוקע ברגליו, מכבה את האש, מועך גחלים לוחשות. ובעוד כל החיות מוחות טלפיים ומסתכלות על הפיל בגאווה ובתודה, צעק הפשפש: על לא דבר, על לא דבר, ובירך: ישתבח שמי ויתהלל. אני הפשפש שניצח את האש.
ואז, בעודו יושב מדושן עונג, שולח נשיקות אל עצמו במראה, פתח רדיו ושמע ריאיון בגלי צה"ל שבו השר איתמר בן גביר אומר: אני נכנסתי לקבינט, ותראו איזה יופי – פתאום חיסלנו את נסראללה, פתאום עשינו מבצע ביפרים, פתאום יצאנו לתמרון. שמע הפשפש וצחק. לילה טוב, ילדים שלי.
281 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.