קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אז תשב. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אומרים שאלו שלא לומדים מההיסטוריה – אני אשמח אם אלמוג ישב או שיצא.
תודה. אומרים שאלו שלא לומדים מההיסטוריה נדונו לחיות אותה שוב. עברו כמעט שנתיים מהרגע שיריב לוין עמד על הדוכן כאן ונשא נאום שהתחיל את כל הסחרור שמדינת ישראל עודנה נמצאת בו, וכעת אתם חוזרים בדיוק על אותם הדברים. בזמן שישראל נמצאת במלחמה הגדולה ביותר מהקמתה אתם ממשיכים במלחמה שלכם לרסס את הדמוקרטיה בחוק הרייטינג וסגירת התאגיד, פיטורי היועצת המשפטית, חוק חסינות מורחב לחברי כנסת, שחלילה אם הם מפיצים שקרים וקונספירציות לא יוכלו להוכיח אותם על טעותם בבית המשפט – חוק פרסונלי שמיועד להגן על מדליפים, מדליפי חומרים מסווגים, שחלילה לא יפתחו את הפה.
אבל כאן בדיוק הבעיה. לא החלפתם דיסקט אחרי 7 באוקטובר. מדינת ישראל ספגה את המכה הקשה ביותר שלה, ואתם מנצלים את העובדה שחלק גדול מהציבור לא מתעסק בדברים שאתם מקדמים כי הוא עדיין עסוק בחיים עצמם. הוא נלחם לשרוד את היום-יום במלחמה כלכלית ובדאגה לחיילים שנלחמים בעזה ובצפון, לחטופים במנהרות, 101 חטופים שלא ישרדו עוד הרבה זמן אם לא תיחתם עסקה להחזרתם. אכפת לציבור מהקניות בסופר, מהמצב הכלכלי, אבל אף אחד לא עושה כאן דבר, ולו דבר קטן, בשביל לסדר את המצב ולעזור לציבור.
איך בנקודת הזמן הנוכחית הדברים שאתם מתעסקים בהם כאן יכולים לפתור את המצב ולעזור לציבור? סגירת החשבונות שלכם עם היועצת המשפטית, עם מערכת המשפט, עם לשכת עורכי הדין, עם ראשי מערכות הביטחון, איך בימים של מלחמה זה משרת את הציבור? איך זה משפיע על יוקר המחיה? הטירוף שנוצר כאן בשנתיים האחרונות התחיל בדיוק מהדברים ומההתנהלות שאתם פועלים בה ברגעים אלה. אבל הציבור בישראל נחוש. הוא חסם אתכם פעם אחת והוא יחסום אתכם שוב. אני לתומי קיוויתי שלמדתם משהו מהשנתיים האחרונות, אבל כנראה שסדרי העדיפויות – –
– – עדיין עקומים. משפט אחרון: הציבור בישראל לא באמת מעניין אתכם. תודה.
301 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.