קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני חשבתי לעצמי היום, כשישבתי בוועדת הכלכלה, על, איך לומר, האדישות, האדישות שבה אנחנו כבר מקבלים ומסתכלים על משפחות החטופים. אתם יודעים, ימי שני הם ימים מאוד עמוסים בכנסת, וכמובן שמטה המשפחות מקפיד להגיע, והם יושבים בפתח הוועדות ובדרך כלל פותחים בדברים. ופשוט הסתכלתי על החדר, וישבה שם דודתו של שגיא דקל חן, החטוף היקר, שיש לו שלוש בנות קטנטנות ואישה שמחכות לו בבית, והיא דיברה על עומר נאוטרה, זיכרונו לברכה, שהיום בבוקר התקבלה ההודעה שהוא נרצח ב-7 באוקטובר והוא חטוף. היא אפילו לא דיברה על האחיין שלה, היא דיברה על מישהו אחר. היא הייתה מאוד חזקה ברגעים האלה, אבל הדמעות לא הפסיקו לרדת לה מהעיניים. היא לא יכלה לשלוט בזה.
הסתכלתי על החדר ועל האדישות המטורפת שהחדר התנהל בה. ישב שם שר החקלאות, ובסיום דבריה – כלום, שום תגובה. הוא לא פנה אליה, הוא לא אמר לה משפט, שני משפטים: הלב שלי יוצא אליכם, החטופים זה מעל הכול, אנחנו נעשה הכול להשבתם. כלום. התעלמות, כאילו זה אוויר.
אני רוצה להקריא לכם מדבריה של פרופ' מירב רוט, שהיא פסיכולוגית קלינית והיא פסיכואנליטיקאית וחוקרת תרבות מאוניברסיטת חיפה, והיא מהצוות המוביל שמטפל בנפגעי 7 באוקטובר. אני רוצה, מתוך כתבה שהתפרסמה בהארץ, להקריא לכם קצת על הפרשנות שלה של מה קורה לנו: "תגובת ההנהגה למחאה להשבת החטופים עלולה לגרום לנו להתייאש, וזו בדיוק התוכנית: לשחוק את כוח ההתנגדות שלנו. לתת לנו תחושה שאנחנו אוויר. אל תתבלבלו, הם לא סתם תוקפים. הם עושים זאת כי אנחנו משקפים את מה שהם רואים בראי, כי המאמץ שלנו כן משנה". הוא מאוד משנה.
היא מדברת על הממצאים הנפשיים הקשים ביותר שאפיינו את פדויי השבי שבהם הם טיפלו מאז העסקה הראשונה: "ניתוק (דיסוציאציה) חריף, חוסר התמצאות במרחב, בזמן, בלבול, חרדות, דיכאון, התקפי זעם, הפרעות שינה. אלה נמצאים בהלימה לנתונים הגופניים המזעזעים שנתגלו אצלם – פגיעות במערכת העיכול, הלב, מצוקה נשימתית, דלדול שרירים ועוד – שאפיינו את השבים אחרי 50 יום". זה – שלא לדבר על אחרי שנה ועוד.
"במקום שממשלת ישראל תרגיש מבוישת, אשמה, מכה על חטא, חברי הממשלה תוקפים את משפחות החטופים – ונשאלת השאלה למה". הפירוש הפסיכולוגי שלה, של פרופ' מירב רוט, הוא, "הם תוקפים אותם ומגרשים אותם מכל ועדה ומפגש, כי הם פועלים עליהם כמו מראה. כשחברי הממשלה מביטים בהם או בנו, הם רואים השתקפות של כישלון עצום שנובע מרשלנות, זחיחות וערלות לב, יוהרה. היוהרה היא אחותם התאומה של העיוורון והאדישות. מי שיוצאים להפגין ולמחות משקפים את חטא היוהרה שלהם ותוצאותיו האיומות".
רגע, משפט אחרון. "לכן הם מנסים לגרום לנו למה שאנחנו מכנים בפסיכולוגיה 'חוסר אונים נרכש': אנחנו רגילים להלימה בין המאמץ שלנו לתוצאות" – ופה אין הלימה. המטרה של הדברים שלה היא לחזק את הקהל שמפגין למען החטופים ולהשאיר את זה על סדר-היום. תודה רבה.
441 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.