קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אז קודם כול, לגבי החוק המוצע, אני ממליצה לכולם, סיימון, שילכו ויעשו כושר, נכון?
סימון. סליחה, בסדר. סימון, ידידי הטוב.
שמעתי קודם את חילי טרופר. והאמת היא שלא מתאים לו, או לא מתאים לי, אבל הזדעזעתי מהדברים שלו. וכל כך חבל, חילי. למה? אני פונה גם אליך. אתה דוגמה בעיניי לאחדות ואהבה ולא לשיסוע ולשנאה. אני חברה במפלגת הציונות הדתית, ואני גאה להיות חברה בה. מפלגה, שחברים בה הם בין היתר – גם בצלאל, אופיר אורית ומשה; הילדים שלנו, גם שלי, בצבא, לוחמים, של כל השמות שהזכרתי עכשיו, בין בסדיר ובין במילואים, ואלו שבמילואים לא ראו בית כבר הרבה הרבה מאוד ימים. הבן שלי בלבנון – – –
ששש, אל תפריע לי. הבן שלי בלבנון, בחטיבת אלכסנדרוני.
הוא שונא, הוא פשוט שונא שאני מזכירה אותו, אבל תסלח לי, יואב האהוב שלי, יואב היקר שלי. תודה לך על כל מה שאתה עושה, אתה והחברים שלך, מה שאתם עושים שם בלבנון. שמור על עצמך ותחזרו הביתה כולכם ללא פגע.
הבן שלי היה בצפון בהתחלה, בסבב הראשון; בסבב השני בציר נצרים; בסבב השלישי, הנוכחי, בלבנון, סבב שטרם הסתיים, וכבר מדברים איתו על סבב רביעי. למעלה מ-250 ימי מילואים. כך גם, אגב, האחיינים שלי גלעד, אייל, יוני – תודה לכם. גם חתני יאיר, גם אחיו איתי, ועוד הרשימה ארוכה, ארוכה מאוד. אז בואו, לקרוא לנו משתמטים? הגזמתם, ולחלוטין, בצורה משמעותית.
אני קוברת יום-יום את אחיי ואחיותיי. הולכת, נמצאת בבתי העלמין יותר משאני נמצאת בביתי. הולכת לניחומי אבלים, מבקרת ושומעת שם, בכל ניחומי האבלים, בלי יוצא מן הכלל – ואני לא בוחרת אותם אם יש להם כיפה על הראש או אין להם כיפה על הראש; אני הולכת כי זה חייל שנפל למען כולנו – אני שומעת אצל כולם את הרצון באהבה ואחדות. על זה הם מדברים איתי. אגב, חלקם הגדול גם אומר לי: אל תפסיקו, תמשיכו עם המלחמה החשובה הזו. אני שומעת אותם ומסכימה לכל מה שהם אומרים. אז בבקשה, בבקשה, אל תקראו לנו משתמטים.
אני פונה לכל המשפחות והאנשים שכותבים לי, אליכם: אני איתכם. אני מבינה אתכם. הצורך בהגדלת סד"כ הלוחמים זועק לשמיים, הצורך בתומכי לחימה ברור מאליו. האמירה שלי היא מאוד ברורה, ואני מסיימת: התורה היא חשובה כל כך – –
– – ולימוד התורה זה ערך עצום. אבל, ואבל ענק – ואני פונה פה לאחיי החרדים: גם הבנים שלי עזבו את הישיבה והלכו להגן על מדינת ישראל. ולכן, אחיי החרדים האהובים, צריך צבא. צריך צבא, ולא יעזור כלום. גם אם הצבא לא מתחשב בכם, עכשיו – והוא לא מתחשב, והוא לא נערך כראוי, הוא לא נערך כראוי לקליטת חרדים; הוא לא בנוי לערכים שלכם, נכון; והצבא עד המלחמה גם לא רצה אתכם, זה נכון, בואו לא נתכחש לזה, הוא רצה צבא קטן וטכנולוגי, הוא שחרר הרבה חיילים – אבל עכשיו הוא צריך אתכם. תיכנסו, ובואו נשנה מבפנים. כל עוד חוק הגיוס לא יעבור – אנחנו עובדים עליו, שיהיה חוק גיוס נכון, אבל עד אז, תתגייסו – –
472 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.