קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה בכל זאת לנצל את התאריך 4 בנובמבר, למרות שמשפחתו של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, זיכרונו לברכה, ביקשה שלא יהיו טקסים. הזכיר לי, בזמן שצעדתי פה – אני מניח שכולנו יודעים בדיוק איפה כל אחד היה בזמן שהוא שמע, ואני לא איכנס לזה. אני זוכר שהייתי בן איזה חמש, שש, משהו כזה. וזה גרם לי היום בבוקר לחשוב איפה היינו, לאן הגענו.
אני רוצה עדיין להזכיר לכם שאומנם אנחנו מנסים לטשטש את ההיסטוריה, ולפעמים יש לנו זיכרון מאוד קצר, אבל אני רוצה להזכיר לכם: מי שהיום הוא שר לביטחון לאומי, שהסתובב עם הסמל של מכוניתו של ראש הממשלה – ובחקירתו של יגאל עמיר הרוצח ציין את השם איתמר בן גביר. אני לא יודע אם אתה זוכר, זה משהו שהרבה שוכחים; הוא ציין את השם איתמר בן גביר כפעיל ליכוד בחקירתו, ובתשובתה של החוקרת שחקרה אותו, היא אמרה: כן, אנחנו מכירים. הוא ציין אותו בקונוטציה של מישהו ששמע שגם הוא רוצה לעשות את המעשה שהוא עשה. אני רק רוצה לציין את זה, כי אני לא שוכח את מה שהיה, ובטח לא את מה שקורה היום, וזה חלק מהתהליך שמתרחש במדינת ישראל.
ואני רוצה לומר עוד משהו שיצחק רבין עשה, כמדומני, בשפרינצק, לדעתי זה היה ב-1994. הוא ישב לצד הרמטכ"ל לאחר המבצע שכשל לחילוץ נחשון וקסמן זיכרונו לברכה, ואני מצטט בפרפרזה – כשהרמטכ"ל יושב לצידו: בראשית דבריי אני רוצה להביע תנחומים למשפחתו של נחשון וקסמן. אני רוצה להשתתף באבל משפחתו של קצין הסיירת, שלא אוכל להקריא את שמו – לימים אנחנו יודעים שזה סרן ניר פורז. אני כראש הממשלה ושר הביטחון נושא באחריות להחלטה על הפעולה שבוצעה כנגד מחבלים.
תסתכל, אדוני היושב-ראש, ותסתכלו, חבריי חברי הכנסת, ראש ממשלה שאומר את הדבר ה-obvious, הברור לכולנו, אבל 395 ימים אחרי מה שקרה לנו אני עדיין לא הצלחתי לשמוע את ראש הממשלה אומר את הדבר הכי פשוט בעולם: אני אחראי. ובהקשר של כל הפרשיות הביטחוניות, אני רוצה לומר לכם, חבריי חברי הכנסת: אל תופתעו, גם אם ראש ממשלת ישראל יצולם ויוקלט כשהוא עצמו מוסר מידע לאויב או מוסר מידע לעיתונאים או מדליף מצגות מצוק איתן או כל הדברים האלו – יוקלט ויצולם – עדיין מכונת הרעל תצליח לצאת מזה ולהגיד: הוא לא ידע, הוא לא אחראי, הוא לא שמע, זה לא הוא, הוא לא עסק בלשכתו, הוא לא יודע בדיוק מה קרה עם ההטרדות המיניות, הוא לא יודע מה קרה עם הצוללות, הוא לא שמע על המניות, הוא לא יודע על המתנות. הכול קביל. שום דבר לא מזיז אותו. אין – האחריות זה ממנו והלאה. וזה, אדוני היושב-ראש, הכשל המנהיגותי הגדול ביותר בעם היהודי לדורותיו. זה בנימין נתניהו – אפס של מנהיגות.
426 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.