קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר: הילדה היימנוט קסאו עדיין לא חזרה הביתה. היימנוט קסאו נעדרת מ-25 בפברואר, או-טו-טו שנה. היא כבר בת עשר. עדיין לא מצאו אותה. כזכור, היא נעדרה מהמקום הכי בטוח, הכי מוגן, מרכז קליטה בצפת – – –
תודה, אדוני היושב-ראש. היימנוט קסאו נעדרה מהמקום הכי מוגן, מרכז קליטה צפת. הוריה רכשו דירה – לעבור לקריית חיים, אבל עדיין חושבים: אולי היא תבוא, אולי היא תבוא ותדפוק בדלת. הם עדיין נמצאים במרכז קליטה, הם מחכים לה. ההורים מרגישים שאף אחד לא מתעניין. יש גל כזה, שבוע, עשרה ימים כלי תקשורת מתייחסים, כולם מתייחסים; אם לא – שוכחים אותה.
תזכרו: הילדה הזאת בת תשע, כבר בת עשר, ההורים שלה חסרי אונים, אפילו לא יודעים עברית על בוריה. אפילו לשאול אנשים, אנשי ביטחון או להפעיל אנשים – אין להם, אין להם, צריכים אפילו תרגום לשפה. כשמגיעים לפה לוועדת העלייה והקליטה, לדיון חסוי בוועדה לביטחון לאומי, הם צריכים תרגום. תקשיבו לזה, אנשים שלא מבינים את השפה, אנשים עולים חדשים, נלחמים להיקלט ולהשתלב. הילדה לא נמצאת.
לפני חצי שעה דיברתי עם אבא שלה, הוא אמר לי: אנחנו לא רוצים לעבור לדירה שרכשנו בקריית חיים – חבריי, זה מפריע.
אז אבא שלה אמר: הם לא רוצים לעבור.
רכשו את הדירה, קיבלו את המפתח, אבל אומרים: אולי היא תבוא ותדפוק בדלת ולא תמצא אותנו. לכן המשפחה חסרת אונים באמת.
בהזדמנות זו אני מבקשת: לא לשכוח אותה. תתגייסו, כל אחד יפעיל את מה שהוא יכול, אולי תעזרו במשהו, אולי בקשרים האישיים שלכם, אולי במשהו? הרי הוותיקים, ילידי הארץ, אתם יותר מכירים את המנגנון, את המערכת, מאשר עולים חדשים שרק שלוש שנים בארץ ומתקשים בשפה ובקליטה.
266 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.