קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שבשנתיים האחרונות מאז שהגעתי לכנסת כמעט לא היה שבוע שלא דיברתי על הסוגיה של החברה הערבית הבדואית בנגב, וכמעט לא היה שבוע שלא העליתי גם את נושא הריסת הבתים בנגב, שנמשך והולך ומתרבה מיום ליום. אני גם אמרתי לאורך כל הדרך שלאנשים אין תחביב לבנות בצורה בלתי חוקית. האחריות לתכנון, לתת אפשרות לאנשים לבנות, להתקיים בכבוד – צריך לתת את האפשרות דרך מוסדות התכנון ולהוציא היתרים. לשם כך הוקמה הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. בממשלה הזו היא הועברה לסמכות של השר שיקלי.
בשנתיים האחרונות הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב לא הסדירה אף בית בנגב. ומעבר לזה, כולנו ראינו את הפרסום בהארץ בשבוע שעבר, שרשות הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב בהוראת השר שיקלי מחליטה להקפיא את תהליך ההכרה ביישוב רחמה בנגב. ביישוב רחמה האנשים היו מוכנים להסדרה במקום, הם היו במשא ומתן, בשיתוף פעולה עם כל המוסדות, כדי להכיר ביישוב, כדי שתהיה להם האפשרות להיות יישוב מוסדר, מוכר, והתהליך התחיל ב-2012. ב-2021 הייתה החלטת ממשלה להכיר ביישוב לאחר כל התהליך, ואחרי שנתיים באו השר שיקלי ורשות ההסדרה להתיישבות הבדואים בנגב והקפיאו את ההכרה ביישוב.
מה פירוש ההקפאה? שימשיכו להיות צווי הריסה בנגב. הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב לא נותנת שום אופק תכנוני לאוכלוסייה הזו. הדבר היחיד שפועל בנגב היום – כל משרדי הממשלה אומרים שכשיש מלחמה אין כסף לכלום. אבל יש כסף לאכיפה, כסף לדחפורים, כסף להרס, ליחידות משטרה לאבטח את ההריסות, והשר מתגאה בזה. המדיניות הזו צריכה להיפסק. צריך לתת לאנשים את האפשרות לתכנן, לקבל היתר. צריך להכיר בכפרים הלא-מוכרים בנגב.
246 מילים של יוסף עטאונה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.