קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול ביקרתי משפחה של חטופים, שחלק מהמשפחה חזר – ואני לא אגיד את השם, כי לא רוצה לפגוע בפרטיותם. חלק מהמשפחה חזר, והם גילו אחרי כמה ימים שהאימא לא יוצאת מהבית, ושכל פעם שהיא רוצה ללכת לשירותים היא דופקת בדלת ומחכה שמישהו יבוא לקחת אותה, כי היא עדיין בתוך המקום הנורא הזה שבו היא הייתה. היא כלואה בסיוט, וגם אנחנו כלואים בסיוט. מדינה שלמה כלואה בסיוט.
חלק מהסיוט שאנחנו כלואים בו זה התקציב הזה; התחושה הזו שיש ממשלה שלא אכפת לה באופן טוטלי מאזרחיה, ממה שעובר עליהם, ממה שקרה לכולנו ב-7 באוקטובר. איזה ניתוק גמור מהכאב והצער – וגם מהחלקים היפים, גם מהישראלים המופלאים שהולכים ותורמים ועושים ועוזרים, גם מהולדתה של ישראל החדשה, שבה אנחנו אומרים: אוקיי, נדלג על הדבר הקרוי ממשלה, נעזור אחד לשני.
זה נוסף לרשימה הארוכה והמתארכת של דברים בלתי נסלחים שעושה הממשלה הזו. ואם היינו זקוקים לעוד הוכחה אחת, אז התקציב הזה הוא ההוכחה. המדינה הזו לא תוכל להתחיל את תהליך השיקום שלה כל עוד הם פה, והם צריכים ללכת הביתה. תודה רבה.
171 מילים של יאיר לפיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.