קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני שר המורשת, למה אתה לא סוגר את המשרד שלך? אתה לא חושב שזה הזמן לסגור את המשרד המומצא שלך? אני באמת שואל: איך אתה מרגיש עם זה?
בוא, תסגור את המשרד שלך, תתפטר ותפנה את הכסף לצרכים של החזית והעורף. זה המעשה הנכון לעשות עכשיו.
אני רוצה לומר לחברי הקואליציה כי התקציב הוא מסמך חשוב. אנחנו, חברי הכנסת, לפני ההצבעה חייבים ללמוד אותו, להבין אותו, ורק אז לגבש החלטה מושכלת לגבי ההצבעה.
חבר הכנסת ביסמוט, חבל שאתה עוזב. אני לגמרי משוכנע כי קראת ולמדת את תקציב המלחמה. אני בטוח שראית בו את 300 מיליון השקלים לחינוך שלא מלמד ליבה; 280 מיליון שקל למשרד ההתיישבות, בעיקר להעמקת הזהות היהודית על כל על כל גווניה וגרסותיה; אני משוכנע כי גם ראית בו 27 מיליון שקל לתוכנית למניעת הנשירה מהישיבות, כי זה מה שחשוב עכשיו, וגם מאות מיליוני שקלים למשרד המורשת, כפי שאמרתי, ומסורת, ומשרד התפוצות, ומשרד לעניינים אסטרטגיים, ועוד כל מיני משרדים מיותרים. ואז קראתם, חברי הקואליציה, ולמדתם והפנמתם את משמעות הדברים והמספרים, ואחרי זה אתם באמת הולכים לתמוך בחרפה הזאת?
אני רוצה לומר באופן הכי ברור: אנחנו אופוזיציה אחראית ופטריוטית, ולא הולכים לעכב ולו לדקה אחת את התקציבים לצבא, למפונים, לעסקים הקטנים. אני גם אתן לכם סקופ: מרגע הגדלת מסגרת הגירעון, הממשלה לא באמת צריכה את החוברת הזאת, היא יכולה לפעול ולתקצב בלי הפרעה. אפשר להגדיל את הגירעון, חשוב להגדיל את הגירעון בעת המלחמה, אבל לא כך – לא להכשיר את הכספים המושחתים, לא לעשות פוליטיקה קטנה מהתקציב, ובעיקר, בעיקר, חברי הקואליציה וחברי הממשלה, לא לשקר לציבור. עוד לא מאוחר לתקן. תודה רבה.
266 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.