קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבוקר בכנס החירום על התקציב שכינס ראש האופוזיציה יאיר לפיד שמעתי את עדותה קורעת הלב של גל מנחל עוז, שפונתה יחד עם משפחתה לקיבוץ משמר העמק. הקיבוץ יוצא מגדרו כדי לעזור להם, אבל עדיין המשפחה גרה בחדר אחד קטן. גל, שהיא בשבוע ה-20 להריונה, נאלצת לישון על הרצפה. גל סיפרה בדמעות על מציאות בלתי נתפסת – על חייהם של פליטים, עקורים, שברחו מבתיהם אחרי השבת השחורה, אנשים שאין להם צפי לחזרה הביתה, אין להם תמונת עתיד, ילדים והורים שעברו טראומה קשה וישנים, לומדים, עובדים וחיים בתנאים של עולם שלישי.
התקציב של ראש ממשלה מנותק, של שר אוצר מנותק ושל כל חברי הקואליציה, מתעלם מהאנשים האלה. כסף להגדלת תקציבי ממשלה מיותרים כמובן שיש, ושמענו את זה קודם; כסף לעידוד ההשתמטות משירות צבאי כמובן שיש; כסף לעידוד ההדתה יש. אבל כסף לאנשים שהמדינה הפקירה ב-7 באוקטובר, שאיבדו הכול – לזה אין. אין.
ראש הממשלה בטח יגיד לנו שאלה החיים. 1,400 נרצחות ונרצחים ביום אחד – אלה החיים, אדוני ראש הממשלה. התעללות ואונס ברוטלי בידי מחבלי הנוח'בה – אלה החיים. עשרות רבות של חטופים ובהם פעוטות, ילדים, נשים, קשישות וקשישים – כן, אלה, אלה החיים. מאות אלפי אזרחיות ואזרחים שנעקרו מבתיהם הלא-בטוחים – אלה החיים.
מר ביטחון הביא עלינו את האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה. מר כלכלה הצליח בשנה אחת להביא את מדינת ישראל למחיקת ערך חסרת תקדים. מר "אלה החיים" יודע לפלג, להסית, יודע לקחת קרדיט, אבל לא יודע לקחת אחריות. אזרחי המדינה משעממים אותו. גל מנחל עוז לא מעניינת אותו. רק דבר אחד עומד לנגד עיניו: הישרדותו האישית בכל מחיר, בעיקר אם המחיר הזה משולם על ידי אחרים.
אז כשאתם מצביעים היום על התקציב, חשבו על גל, שישנה על הרצפה עם הילדים שלה. אל תיתנו יד לתקציב הגזל והשלמונים המחפיר ביותר שידעה המדינה שלנו. תודה.
290 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.