קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – חברת הכנסת גוטליב, גם את.
אדוני, אני עם מיקרופון ואני לא מתגבר על הקול שלה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לכל המעוניין, אנחנו במלחמה. יש כאן כאלה שלא שמעו, לא מכירים. אני מסתכל על התקציב, וכאילו שגרה. אין בושה. כן, השרה סילמן, חברך השר סמוטריץ' החליט לוותר על המיסים שייכנסו מהשתייה הממותקת. אני בטוח שאת כל כך שמחה על זה, כי פתאום יש עודפים בקופת המדינה. איזה כסף אחר נשלם על זה? מיליארד שקל שוויתרתם עליהם, כי בכלכלת בעזרת השם לא צריך להתייעל; לא פיטורי שרים מיותרים. נקטוף מעץ הכסף, כי ביבי אמר: לאף אחד לא יהיה חסר כסף. רמות של ניתוק, של חוסר בושה.
אימצתם סיסמה חשובה והפכתם אותה ריקה מתוכן. מה הסיסמה, השרה סילמן? ביחד ננצח. איפה הביחד? איפה השותפות ההדדית? איפה התרומה השווה למאמץ המלחמתי? ביחד ננצח. ביחד? אז תגידי לי את, איפה הביחד הזה כשאחד נלחם ברגע זה בשג'אעיה, אבל השני מתעורר משנ"צ בישיבה? ביחד ננצח? איפה הביחד הזה כשהתקציב הזה מעלה ל-1.7 מיליארד ש"ח את קצבאות האברכים – גם אני הייתי פעם אברך – אבל אנשי המילואים עובדים החל מהיום בחינם? אתה יודע למה, אדוני היושב-ראש? כי התגמול המיוחד לאנשי המילואים הסתיים אתמול, היום ה-60 למלחמה. ביחד ננצח. 250,000 אנשי עוטף עזה וגבול הצפון פליטים מביתם, אבל למורי אופק חדש החרדים יש כסף, כי הם יקבלו תוספת על מה שאחרים עושים גם עוד בשביל הביחד ננצח. אין לחיילים שכפ"צים, אין להם נמרים, אין מספיק תחמושת, אבל למי ששייך לקואליציה יש בשפע. ביחד ננצח. איך אתם בכלל מעיזים לשים ביחד את שני הדברים, את האברך ואת החייל, כאילו מדובר בתרומה שווה? כאילו החיים עצמם הם לא הדבר הגדול ביותר שבן אדם יכול לתת מעצמו?
ראיתי בימים האחרונים כמה עיתונאים, אדוני, מעמקי הימין – אהרל'ה קרומבי, יהודה שלזינגר – מעיזים לכתוב שאולי אחרי המלחמה נצטרך לעשות חשבון נפש. איזה לינץ' הם עוברים ברשתות. ביחד ננצח. מי החליט על חלוקת התפקידים של הביחד הזה? ביחד של לוחמים שמחרפים את נפשם בשדה הקרב, חלקם חוזרים בארון, וחלק – ישנים טוב בלילה.
אנחנו לא רוצים "אבל", אנחנו לא רוצים לשמוע על התנדבויות לארגונים שהם חשובים בפני עצמם. אנחנו רוצים שהמדינה תשווה ותיתן לאנשים שנותנים את נפשם את המקסימום. אבל התקציב שאתם מביאים ממשיך את הכישלון, מביא ביזיון. ביחד ננצח, עלק.
366 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.