קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים פה באיזושהי תקופה מוזרה בתולדות כנסת ישראל: אנחנו ממשיכים כאילו כרגיל, ועדות מתנהלות במקביל, אנחנו יושבים פה, משוחחים, מעלים נושאים. מישהו שם לב שהמצב השתנה? שמדינת ישראל היא לא מה שהיא הייתה לפני 7 באוקטובר? שאנחנו נמצאים במלחמה? שיש לנו מאות אלפי מפונים שלא נמצאים בבתיהם? אני שואל באמת, אני שואל שאלה אמיתית. אני יושב פה ואני בהלם שזה השיח.
ואז מגיע שר האוצר ומביא תקציב שהוא כולו "בואו נראה איך עוזרים לבייס ולחברים של בצלאל". ומה קורה? יש דיון סוער בישיבת הסיעה של הליכוד. ומה יוצא מזה? כלום.
הדלפות. ואז יש ישיבת ועדה סוערת בוועדת הכספים, חברי הקואליציה מהליכוד איימו להצביע נגד התקציב. ואז מה קורה?
כלום. לא קורה שום דבר, כי הם מקבלים טלפון מיו"ר הקואליציה, והוא אומר להם: חבר'ה, לא קרה כלום, סך הכול מלחמה. ואנחנו ממשיכים עם שרים שלא מוכנים לקבל טיפה, טיפה של אחריות לאומית. ויושב מולי עכשיו השר אליהו, ואני שואל אותך באמת, אדוני השר: מה תקציב משרדך?
מה תקציב המשרד? מה תקציב המשרד?
לא. בכלל, כל תקציב המשרד. מה התקציב?
למה קיצצתם רק שליש בקואליציוני?
אני באמת רוצה לשאול אותך, האם נראה לך – זאת שאלה.
זאת שאלה. האם נראה לך סביר, סביר – –
– – ואני לא מדבר רק עליך – לא, חברים, בואו, אני רוצה לשאול שאלה אמיתית.
האם נראה לך סביר להחזיק משרד שלא היה קיים קודם?
ראש הממשלה אומר: צריך לסגור משרדים מיותרים.
שר האוצר אומר: בתקציב 2024 ננסה לעשות מאמצים אולי לסגור. לא יקרה כלום, כי אתם מאותה חבורה.
האם אתה בתור בן אדם לא אומר: חבר'ה, קחו את התקציב של המשרד שלי, לא יקרה כלום אם המשרד הזה יהיה קיים או לא יהיה קיים.
קחו את התקציב של המשרד ותעבירו אותו למפונים – –
– – תעבירו אותו לטובת הלחימה, תעבירו אותו לגופי הביטחון?
האם לא נראה לך סביר, בתור שר במדינת ישראל – – –
אני רוצה לשאול באמת. קצת אחריות אישית. אני רוצה לשאול אחריות אישית באמת מהי. הייתה לנו שרה – –
– – שאני מפרגן לה בכל דיון – –
– – מייד היא הבינה את גודל האירוע, אמרה: חבר'ה, המשרד שלי הוא לא קריטי, אני סוגרת אותו, קחו את הכסף ללחימה.
יש לנו פה עוד כמה שרים שאני יודע שמתלבטים על זה. עכשיו אני רוצה לפנות אליך באמת באופן אישי.
האם נראה לך ראוי – אני שואל באמת, לא נותנים לי לדבר. אני שואל באמת. האם נראה לך ראוי להעביר 200 מיליון שקל להתעצמות ביהודה ושומרון? נשמע לך ראוי? האם ראוי להעביר 92 מיליון שקל למשרד להתיישבות?
האם ראוי להעביר 55 מיליון שקל למיזמים בתחום המורשת הלאומית – –
– – בזמן שמפונים ישנים על הרצפה, לילדים אין שולחן בשביל להכין שיעורי בית, והאחים שלנו נלחמים עכשיו בעזה וחסר להם ציוד? אתה יודע למה אני יודע שחסר להם ציוד?
משפט אחרון, אדוני. אתה יודע למה אני יודע שחסר להם ציוד? כי אני באופן אישי גייסתי להם תרומות, וזו בושה שהמשרד שלך עדיין קיים – –
– – כי אתה צריך לבוא לפה אחריי ולהגיד: נכון, שמעתי את הביקורת, אני מקבל אותה. אני חושב שצריך לסגור את המשרד, ותעבירו את הכסף לצה"ל. אבל זה לא יקרה, כי אתם דואגים רק לעצמכם.
566 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.