קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התקיים דיון משותף לשלוש ועדות: זכויות הילד, הוועדה לפיתוח הנגב והגליל והוועדה לצמצום פערים. הדיון היה סביב מתן מענה לכפרים הלא-מוכרים בנגב בזמן מלחמה. אחרי חודשיים של מלחמה, לגבי המיגון עולה תמונה מאוד עגומה. אף משרד ממשלתי לא לוקח אחריות על המיגון של הכפרים הלא-מוכרים בנגב. פיקוד העורף אומר: זה לא באחריות שלי למגן כפרים לא-מוכרים בנגב. משרד החינוך אומר: זה לא בסמכותי למגן מוסדות חינוך בכפרים הלא-מוכרים בנגב.
יש. זה המקרה היחיד. אני מדבר על הלא-מוכרים, אני מדבר על כפרים לא מוכרים.
ולכן, כל הדיון הזה מצביע על דבר אחד: המענה – מתחילת המלחמה, כשהעלינו את הסוגיה, כמעט אין דיון, לא במליאה ולא בוועדות, שלא העלינו אותו, ותמיד עלתה הסוגיה שאין מעמד מוניציפלי לכפרים הלא-מוכרים. ולכן, המענה המתבקש – – –
ידידי, כמעט אין שבוע שלא דיברנו על האנשים שנהרגו שם. נהרגו שישה אנשים מנפילת טילים. הסיכוי להיהרג מטיל לאזרח בדואי בכפרים הלא-מוכרים בנגב הוא פי אלפיים יותר מלכל תושב אחר במדינה. לכן, זה מתבקש. כשזה עולה, הטענה היא תמיד – וזה עלה היום בכל המשרדים – שאין מעמד מוניציפלי ביישובים האלה, ולכן המענה המתבקש, המיידי, הצודק, שיכול לקדם, הוא להכיר בכפרים הלא-מוכרים בנגב. וכשאנחנו מדברים על הכרה, אנחנו מדברים על הכרה לפי חוקי התכנון והבנייה של מדינת ישראל, ולא מבקשים שום הטבה, לא מבקשים שום עדיפות.
כבוד היושב-ראש, רק משפט אחרון. אנחנו מבקשים – יש מועצות אזוריות יהודיות בנגב. תנו לנו אותו תכנון שיש במועצות האזוריות מרחבים, תמר ורמת נגב. אנחנו אזרחים שווים.
עד רגע זה זה לא מתבקש, ולכן המענה המיידי לכפרים הלא-מוכרים בנגב הוא להכיר בכפרים האלה אתמול ולא היום. תודה.
260 מילים של יוסף עטאונה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.