קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אז נתחיל בזה שהתחלתי את הבוקר בקריית טבעון בניחום אבלים במשפחתו של יובל קסטלמן, זכרו לברכה. אירוע באמת מטלטל. אמרתי שם להורים שבגמרא כתוב: "אגרא דבי טמיא שתיקותא": כשאתה בא לבית האבל אתה מקבל שכר על השתיקה. זה מתורגם להלכה שכשבאים לניחום אבלים, אז המנחמים שותקים, אלא אם כן האבלים פותחים בשיחה ואז – כי מול סיטואציה באמת מורכבת, שתיקה היא סוג של "ויִדֹם אהרֹן". יש בה כל כך הרבה עוצמות, כן? מצד אחד פיגוע נורא ואיום. וגיבור, באמת גיבור. מי שמסתכל אחר כך על הסרטונים רואה את החתירה למגע ואת המקצועיות ואת ההצלחה. וזה מסתיים בטרגדיה נוראה כזאת. אני חושב שמן הראוי, גם בבית הזה, באמת להעלות את זכרו. באמת גיבור גדול. הוא צריך לקבל צל"ש, אני חושב, על החתירה למגע ועל נטרול האיום ועל הצלת חיים. האירוע זה חייב, חייב להילמד, להיות מתוחקר. לקחים חייבים להיות מופקים. אנחנו בסיטואציות מורכבות, אלה הם חיינו.
ומכאן להצעת החוק שבפניכם. תראו, סעיף 3ג לחוק יסודות התקציב קובע כי במקרה הצורך רשאית הממשלה להגיש בתוך שנת הכספים הצעת חוק תקציב נוסף. כבר דיברנו על זה פה בתחילת השבוע, כאשר הצגתי את התיקון לחוק המסגרות. אנחנו אישרנו, הכנסת אישרה בסוף חודש מאי למניינם את תקציב המדינה לשנת הכספים 2023. אישרנו גם לשנת 2024 – שני תקציבים נפרדים.
אני חושב שהעברנו תקציב טוב, אחראי, מרוסן, מוטה צמיחה ותשתיות, אבל תקציב שלום, תקציב שלא הביא בחשבון, לא במגבלות ההוצאה שלו וגם לא בשימושים שלו, את המלחמה, מלחמת חרבות ברזל שנכפתה עלינו ונפתחה בשמחת תורה. ולמלחמה יש השפעות: יש לה גם פגיעה, כמובן, בתוצר וירידה בהכנסות, אבל יש לה גם גידול בהוצאות, הוצאות פשוטות, ברורות, של צבא, של מלחמה, ויש גם הוצאות אזרחיות.
ואני, כפי שאמרתי כאן ואמרתי לא מעט פעמים בכמעט-חודשיים האחרונים, אני קיבלתי החלטה על מדיניות כלכלית מרחיבה, מתוך הבנה שזה מה שנכון בעת הזו. זה נכון לכלכלה, אבל זה עוד הרבה יותר נכון וחשוב וחיוני בסיטואציה הנוכחית בהקשר הלאומי. בתוך מלחמה, ובתוך מלחמה שנפתחה בשבירת אמון בין מדינה לאזרחים, מקימים את חומת הביצורים השנייה, הכלכלית, ונותנים רשת ביטחון חזקה, גדולה, רחבה, לכל הסקטורים במשק. זה נכון לניצולים ולמפונים; זה נכון לתושבי הצפון והדרום; זה נכון בנוגע למאמצי הבנייה והפיתוח המחודש של חבלי הארץ החשובים הללו; זה נכון במה שנוגע לצורכי הביטחון והביטחון האישי, כיתות הכוננות, מרכיבי הביטחון; זה נכון לגבי שירותי הבריאות והרווחה והמעטפת שכממשלה אנחנו צריכים לתת לכל המפונים שנמצאים בבתי המלון; זה נכון ביחס למענקים, וזה נכון ביחס לתקצוב של הרשויות המקומיות שנושאות בחלק גדול מן הנטל – הן רשויות שהתפנו, הן רשויות קולטות לסוגיהן השונים ולצרכים השונים שלהן, וזה נכון ביחס לכל העסקים והעובדים במשק.
והבית הזה יודע, קידמנו כאן מתווה רחב מאוד. הרחבנו את התחולה של תקנות מס רכוש באופן שבו עד 40 ק"מ בדרום ו-9 ק"מ מצפון הצלחנו להכניס עוד יישובים כיישובי ספר – אשקלון, היישובים הדרוזיים בצפון – ולתת להם פיצויים מלאים גם על נזק וגם על אובדן הכנסות. כפי שאמרתי, המתווה הרחב של המשק.
הצעת החוק שלפניכם – תכף אני אסביר למה היא בנויה בצורה מורכבת כל כך; בעיניי זה אירוע מיותר, ואולי צריך לפתור אותו בחוק מכאן ולהבא. אבל מה שיש כאן, בעצם, זה תוספת של 30.5 מיליארד שקלים: 17 מיליארד שקלים לתקציב הביטחון – זה הולך ישירות להוצאות של הצבא; זה כנראה הוצאות המזומן שנצליח להוציא השנה – ועוד כ-13.5 מיליארד שקלים לצרכים האזרחיים של המלחמה, שדיברתי על זה קודם: בתי המלון וכיתות הכוננות והתגבור של שירותי הבריאות והרווחה והחינוך, ומרכיבי הביטחון והביטחון האישי, והרשויות המקומיות, והמענקים למפונים ועוד ועוד ועוד. יש פה גם איזושהי רזרבה, אנחנו עוסקים עכשיו בתוכנית גדולה לתמרוץ משרתי המילואים, וגם זה יעלה כסף, עוד השנה הזאת.
עכשיו, הדבר הנכון ביותר והפשוט ביותר – ויש פה כמובן גם את ההתייעלות הפנימית, עוד בערך 4 מיליארד שקלים מתוך התקציב שאושר כאן בכנסת ב-31 במאי למניינם, 4 מיליארד שקלים שאנחנו מסיטים מתוך התקציב אל השימושים האלה, אל אותם 30 מיליארד שקלים. ולכן, אנחנו מגדילים את התקציב בעצם ב-17 מיליארד ועוד 8.8 מיליארד שקלים, ולא כחלק מ-13.5 מיליארד השקלים האלה. זו התייעלות פנימית בתוך התקציב.
יכול להיות שהדבר הנוח ביותר, גם לכנסת ולחברי הכנסת, היה אם היינו יכולים להביא רק את התוספות או את השינויים. באיזה סעיפים גרענו – כן, אותם 4 מיליארד שקלים שאנחנו מקצצים ומסיטים למאמץ המלחמתי – ואיפה אנחנו מוסיפים את הכסף, ולהביא רק את זה, חוברת קטנה מאוד שאפשר לעקוב אחריה ולראות. אלא מה?
לא, לא, אני כן צריך. לכן אני מסביר. לכן, אני – אתה אומר שיכולתי להגדיל את מסגרת הגירעון ולהביא לוועדת הכספים פניות תקציביות.
נכון, אז אני אסביר למה זה לא זה. אני חשבתי ככה, אני חשבתי שהאירוע הזה ילך הרבה יותר בקלות. אני, כבר לפני חודש וחצי – זה לא סוד – לפני חודש וחצי אמרתי: אנחנו נצטרך לבוא עם איזושהי הגדלה של מסגרת התקציב.
שוב, כי ידעתי שאני הולך למדיניות המרחיבה. עזוב שנייה את הקמפיינים, תכף נדבר עליהם. בוא שנייה אחת מהות; פה אין קואליציה ואופוזיציה, אני חושב. ברגע שהחלטתי שהולכים על המדיניות המרחיבה, היה ברור לי שזה לא אירוע שיודע להתכתב רק בתוך התקציב, ולכן הוא צריך את ההגדלה. אמרתי: בוא נביא משהו מאוד מאוד פשוט, נביא רק את ההגדלה.
אבל מסתבר שיש בג"ץ שהיה סביב הקורונה. בקורונה עשו דבר כזה: שמו איזושהי קופסה למטרות הקורונה, והיה בג"ץ; בג"ץ נתן על זה התראת בטלות, והאמירה הייתה: אין דבר כזה, אתה לא יכול, הממשלה לא יכולה להביא לכנסת לאשר איזושהי קופסה ולעשות מה שהיא רוצה עם השימושים, אלא היא צריכה – – –
לא, לא. צריך בעצם להביא מחדש את התקציב, וזאת הבעיה. עכשיו אני רוצה להסביר מה למיטב ידיעתי – להגיד לכם שעברתי פה על כל המספרים? לא, בשביל זה יש את אגף התקציבים, אבל למיטב ידיעתי, מה שעשו פה זה ככה: לקחו את התקציב המקורי שאושר כאן ב-31 במאי, לקחו את כל השינויים שכבר בוצעו – הרי היו פניות תקציביות והיו שינויים – והטמיעו אותם בפנים. על זה הלבישו את השינויים שהם נגזרת עכשיו של המלחמה.
גם ההפחתות, כן, ההפחתות של 4 מיליארד השקלים והתוספת של 8.8 מיליארד השקלים. את 17 מיליארד השקלים יהיה לך קל לראות, זה בסעיף 15, אין הרבה, בסדר, משרד הביטחון, קל נורא לעקוב.
את 4 מיליארד השקלים הורידו, כן, 70% מהכספים החדשים, אתה צודק.
מהכספים החדשים שלא בוצעו. בקיצור, עשו את ההפחתות ועשו את התוספות. אבל בעצם יש לכם בפניכם חוברת חדשה, דומה מאוד לחוברת שכולנו אישרנו בבית הזה, כפי שאמרתי, ב-31 במאי.
שוב, אני לא רוצה עכשיו – לא היה לנו זמן להתעסק עם זה, אני חושב שזה מסורבל, לא חכם, לא נכון. הדבר האמיתי היה, כמו שאמרתי, שהיינו מאשרים כאן מקורות ושימושים ספציפיים לתוך האירוע הזה בלי שאנחנו צריכים לפתוח את כל התקציב, אבל מאחר שנאמר לנו שזה מה שצריך מבחינה משפטית, זה מה שאנחנו עושים.
עכשיו תראו, אמרתי קודם, ובזה אני רוצה לחתום, שאני חושב שהתקציב הזה משקף מדיניות כלכלית נכונה ומאוזנת, שיש בה מצד אחד מדיניות מרחיבה שנותנת מענה לכל הצרכים ונותנת איזושהי רשת ביטחון. אזרחי ישראל יודעים: יש מדינה בשעת צרה, אפשר להישען אחורה, מישהו מחזיק אותך – שוב, שאם אתה ניצול, מפונה, תושב הדרום או הצפון, ובין שאתה "סתם" אזרח שכיר, בעל עסק, עצמאי; ודאי אם אתה משרת מילואים או בן משפחת של משרת מילואים. יש מדינה שעומדת מאחוריך. מצד שני יש בה גם איזונים, לא פופוליזם. בסוף אין ארוחות חינם. כולנו יודעים, כל שקל שנוציא עכשיו, נצטרך לשלם אותו אחר כך עם ריבית בשנים הבאות.
אני חושב שהתקציב הזה משקף את האיזון הנכון. הוא בסך הכול לפחות משלושה חודשים, מ-7 באוקטובר עד 31 בדצמבר. מה שנשאר לנו עכשיו זה פחות מחודש. אני חוזר על בקשתי, שנאמרה גם בוועדת הכספים: בואו נאשר אותו מהר. אפשר להתווכח בשוליים, תמיד מתווכחים, וזה בסדר; תקציב משקף סולם עדיפויות ערכי של חברה, וערכים, באופן טבעי בחברה דמוקרטית, שנויים במחלוקת – בין ימין ושמאל, בתוך קואליציה, בתוך אופוזיציה – –
– – סדרי עדיפויות הם דבר שנמצא במחלוקת ערכית. גם במלחמה, ולדימיר.
יש מי שיגיד שבמלחמה צריך לקצץ בתקציבי התרבות הכללית, כי עכשיו תקציב התרבות זה לא מעודד צמיחה וזה לא תומך מלחמה וצריך לקצץ.
ואני, לא רק שלא קיצצתי, אלא הוספתי ונתתי בתקציב הזה שלפניכם 176 מיליון שקלים, מתווה מיוחד לתרבות וספורט, תמיכה עכשיו, בחרבות ברזל. אגב, יש הרבה אנשים שכועסים עליי על זה בקואליציה: למה הם צריכים לקבל? יש מתווה גדול, יש מיליארדים גדולים. מה שמתאים למכבסה ולמסעדה ולמפעל ולחברת הייטק – מה, בגלל שאתה תיאטרון מגיע לך לקבל יותר?
ויש מי שאומרים שבמלחמה צריך לוותר על הגדלות הרמטכ"ל, שכשאתם הייתם בקואליציה ניסיתם להעביר ולא הצלחתם כי מנסור עבאס סירב להצביע על משהו שנוגע לצה"ל ולביטחון ישראל. הקמתם ממשלה עם תומכי טרור – לא הצלחתם להעביר את זה. אולי עכשיו זה 1.3 מיליארד שקלים שצריך להסיט לצורכי המלחמה. ולכן, אני ביקשתי להימנע עכשיו מהמחלוקת הזאת מכיוון שאנחנו במלחמה, ומכיוון שבמלחמה צריך אחדות גדולה, לא רציתי להיכנס לוויכוח של סדרי העדיפויות הערכיים. אמרתי בוועדת חוץ וביטחון, ואני אומר את זה גם כאן. אם אני אקח כאן עכשיו 120 חברי כנסת ואתן להם טבלה עם כל – – –
אני מסיים, כן. אני אתן להם טבלה עם כל סעיפי התקציב ואני אגיד לכל אחד: תקצצו 10 מיליארד, ואני אאסוף את כל הדפים האלה בעילום שם – אני מבטיח לכם שאני אדע ב-99% כל אחד לאיזה מחנה הוא משתייך. אני לא יודע אם אני אדע איך קוראים לו – אני אדע לאיזה מחנה או לאיזו מפלגה, לפי סדרי העדיפויות שלו. יהיה אחד שירוץ לקצץ בביטחון, יהיה אחד שירוץ לקצץ בשירותים החברתיים כי הוא קפיטליסט, יהיה אחד שירוץ לקצץ בהתיישבות ביהודה ושומרון, כי הוא חושב שצריך חלילה להקים מדינת טרור.
יהיה אחד שירוץ לקצץ בתקציבי היהדות; יהיה אחד שירוץ לקצץ בתקציבי תיאטרון הבימה. וכיוון שאני לא רציתי להיכנס לזה בזמן מלחמה, קבעתי קריטריונים קשיחים, טכניים לחלוטין, שבאמצעותם סיננו את אותם 4 מיליארד שאנחנו מקצצים. לא נכנסתי עכשיו – אגב, גם את סדר העדיפויות הערכי שלי כשר אוצר לא הכנסתי פנימה. לא רציתי, ממש לא. קבעתי קריטריונים פשוטים, טכניים לחלוטין, מה יוצא, מה נשאר, וככה חסכנו את ה-4 מיליארד האלה, עוד 0.5 מיליארד מקק"ל, 4.5 בהתייעלות פנימית, ואת כל היתר הגדלתי, כי אני חושב שזה הדבר הנכון.
ואני מצפה מכם – וכן, אנחנו צריכים את התקציב הזה מהר, כי אנחנו בסוף שנה, וכדי שהדברים יוכלו להיות מחויבים ולהגיע ליעדם ולהיות מתופעלים צריך שתאשרו את התקציב הזה מהר. שימו בצד עכשיו פוליטיקה, שימו בצד מחלוקות ערכיות לגיטימיות על סדרי עדיפויות תקציביים. בואו נאשר את התקציב הזה. בסוף, כמו שאמרתי, הוא ברובו הגדול אושר כבר. יש בו בעיקר את התוספות שהן תוספות שלא שנויות במחלוקת. אני משוכנע שלו הייתי מביא רק אותן, כולנו היינו מצביעים פה אחד. גם אם אתם רוצים להצביע נגד, אופוזיציה, כי אתם חייבים להצביע נגד, כי זה הרי תקציב שהקואליציה הביאה, אז נעשה את זה מהר, בלי פיליבסטרים מיותרים.
עם ישראל צריך את הכסף הזה – המפונים צריכים את הכסף, הרשויות צריכות את הכסף, הצבא צריך את הכסף, היישובים, המועצות, המענקים, המילואימניקים – כולם צריכים את הכסף. תודה רבה.
1,749 מילים של בצלאל סמוטריץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.