אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמעתי קודם את דבריו של השר המקשר, שהוא גם שר החינוך, והוא דיבר על ענייניות. ואני הסתכלתי עליו ותהיתי על איזה ענייניות בדיוק הוא מדבר, כשהוא בא למשרד חדש, בנושא ותחום שהוא בכלל לא מכיר, וכבר בפגישה הראשונה בטקס הכניסה שלו למשרד, עוד לפני שהוא היה שם דקה אחת, הוא מודיע מול אנשי מקצוע, קבל עם ועדה, שהוא משנה כיוון, שהוא מתכוון לבטל את הרפורמה של הבגרויות, שהוא מתכוון להחזיר את הלימודים במקצועות ההומניים לתוכנית הלימודים – וראו זה פלא, הם בכלל לא יצאו מתוכנית הלימודים, והייתה לו הזדמנות אמיתית להיכנס פנימה למשרד ולראות את הפייק שהם דיברו עליו במשך שנה שלמה: תעמולה שקרית ונבזית שהם קיימו כאן על ביטול המקצועות הללו, על הוצאתם מהבגרות החיצונית, אבל שום דבר מהדבר הזה לא באמת היה.
ומה הוא עשה ביום חמישי, אותו שר, שיחד עם כל שותפיו צעקו מעל כל במה, כולל ראש הממשלה, שביטלנו את המקצוע של התנ"ך וביטלנו את הבגרות בתנ"ך? ביום חמישי, אתה יודע מה הוא עשה, אדוני היושב-ראש? הוא הפך את הבגרות החיצונית בתנ"ך לרשות.
לרשות. אני אסביר, בהודעה שהוא הוציא הוא בעצם החזיר את המתכונת של הבגרויות למה שהיה בתקופת הקורונה. בתקופת הקורונה, בשביל להקל על התלמידים, החליטו, אגב זה היה שר החינוך גלנט, החליטו שבאחד מארבעת המקצועות – ספרות, היסטוריה, תנ"ך ואזרחות, יעשו רק בגרות חיצונית אחת וביתר המקצועות תהיה בגרות פנימית, זאת אומרת הערכה פנימית.
מה עשה יואב קיש? החזיר בעצם את מתכונת הבגרויות האלו למתכונת שהייתה בקורונה. מה המשמעות של זה, אדוני? שהבגרות החיצונית בתנ"ך היום היא רשות עבור תלמידי ישראל. אתם זוכרים כמה פעמים הם עלו כאן לדוכן וצעקו שאני ביטלתי, אני ביטלתי? אז יוצא שבדיוק הפוך. אני זו שהחזרתי את הבגרות בתנ"ך להיות בגרות חיצונית, רק רלוונטית, משמעותית, חדשנית, כזו שמתכתבת עם המיומנויות שהילדים צריכים במאה ה-21 והוא בא, אחרי שנה של תעמולה שקרית, והפך את זה לרשות.
עכשיו, למה הוא עשה את זה, אתם שואלים את עצמכם? הוא עשה את זה בשביל הדווקא. אך ורק בשביל דווקא. אחרי שנה שלמה שהם אמרו מעל כל במה שאנחנו הוצאנו ואנחנו פגענו, הוא נכנס פנימה ועשה דווקא. אני שואלת את עצמי, למי הוא עשה דווקא, לי? לי? לא. גם לא לממשלה הקודמת. את הדווקא הזה הוא עשה לתלמידי ישראל, למורי ישראל, שנשארו ההמומים בשטח באמצע שנה. הוא לקח את המערכת הזו, שגם ככה חווה משבר מתמשך של הרבה מאוד שנים ועשינו הכול כדי להעלות אותה על המסלול בשנה וחצי האחרונות, והוא טלטל אותה מחדש.
כך פתח שר החינוך את הכהונה שלו במשרד החינוך. עצוב.
406 מילים של יפעת שאשא ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.