הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה

אדוני היושב-ראש, ברכות.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שלוש רשויות במדינת ישראל: רשות מחוקקת, רשות מבצעת, רשות שופטת. אנחנו עדים לאיזשהו ויכוח שמתנהל בעיקר בכנסת על כיצד הרשות השופטת, במירכאות, לא מאפשרת לממשלה למשול. ב-20 השניות הקרובות בואו נדבר על השתיים האחרות. האם באמת יש לנו כנסת שיש לה ממשלה או שאנחנו עם ממשלה שיש לה כנסת? למי שיש את הספק בשאלה הזאת, אפשר לראות רק את ההסכם הקואליציוני האחרון.

אבל במציאות הזאת, במקום לדבר על הבעיה האמיתית של משילות, שזה לא רק סיפורי בדים על משהו, אלא מה קורה פה בבית הזה: האם יש פה חבר כנסת שיכול לעשות משהו כי הוא חושב שכך צריך להיות במשטר קואליציוני, לאו דווקא הממשלה הזאת או הכנסת הזאת? במשטר במדינת ישראל, במשטר קואליציוני, הכנסת חלשה, חלשה מדי; הממשלה חזקה, חזקה מדי. ואז שמים את יהבנו – בעיית המשילות של הממשלה היא בית המשפט העליון. קוראים לזה אחר כך שיעשו גם רפורמה. מגיע שר המשפטים יריב לוין ואומר שהוא עושה רפורמה, הוא ישפר, הוא ישנה, הוא יהפוך, הוא יסדר את מערכת המשפט.

מה מהדברים שנמצאים ברפורמה קשור לבעיות היסודיות של מערכת המשפט? האם האנשים שרבים את ריבם או מתווכחים או מבקשים לקבל צדק בבית המשפט – הם באים לבית המשפט העליון? גם לבג"ץ, חלקם הקטן. רובם מגיעים לבתי משפט השלום העמוסים לעייפה, לבתי הדין לענייני משפחה, הם מגיעים לבתי המשפט המחוזיים. שר המשפטים לא בא ואמר שיש עומס גדול מדי על ערכאת הערעור בבית המשפט העליון, ואולי נעשה בית דין לערעורים על המחוזי. לא, זה לא הנושא, הנושא הוא המשילות. אנחנו נחנך, כאילו הבעיה הגדולה היא בית המשפט העליון.

קל לעשות את זה, כי זאת הרשות שמצד אחד נמצאת הכי רחוקה מאיתנו, היא מורמת מעם. שופטים מורמים מעם, כך היה תמיד. אבל היא גם לא יכולה להגיב בדרך כלל. התגובה של הרשות השופטת בדרך כלל היא בדרך שהיא מוציאה פסקי דין ולא חורצת לשון. ומה שאנחנו מקבלים פה בסופו של דבר זה פופוליזם גדול, שאומר: הבעיה של המשילות של מדינת ישראל היא בית המשפט העליון. הבעיה היא ניהול, מנהלים גרועים, ממשלה גרועה, שממנה פקידי ציבור ומנכ"לים גרועים לנהל את המדינה של כולנו. ולכן בעיית המשילות הגדולה ביותר היא קיומה של ממשלה שלא יודעת לנהל. הבעיה היא ניהול.