קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כתב אטילה שומפלבי - - -
לגמרי. "דיקטטורות במאה ה-21 לא נראות כמו דיקטטורות של פעם. לא תראו טנקים ברחובות, וגם אנשי החרש של משטרת המחשבות לא יחכו לכם בצללים. אף אחד לא יגרור אתכם לתוך ואן עם חלונות שחורים באמצע הלילה, ורוב הסיכויים שהדיקטטורה לא תפריע לכם במסעדת השף האהובה עליכם. זה ירגיש לכם 'רגיל'. אבל זה לא רגיל. שום דבר לא רגיל. משטר לא דמוקרטי חייב להטיל פחד עמום – פחד מפיטורים, פחד לבקר, פחד לפתוח את הפה כשלא טוב. פחד הוא אלמנט חשוב בתחזוק משטר לא דמוקרטי". כאן הוא מספר איך בכיתה ג' או ד' בבית ספר לאומנויות ומוזיקה בבאיה מארה שבצפון רומניה הוא הרגיש בפעם הראשונה כיצד פועל מנגנון פחד. "זה לא מנגנון שילד בכיתה ג' אמור היה לראות או להבין, או אפילו לחוש סתם כך ביום-יום".
"אף אחד לא עמד עם רובה ואזיקים בדלת וחיכה שאמעד" - -
חכה, נו. - - "אף אחד גם לא הסתכל עליי במסדרונות במבטים חשדניים. הייתי כולה ילד" – אומר אטילה – "ואנשי המשטרה החשאית, הסקוריטטה, לא עמדו חבויים מאחורי עצים, לבושים במעילי עור. מנגנון הפחד וההשתקה היה הרבה יותר מתוחכם. הוא היה טבוע באנשים. עמוק. במורים, בהורים, בסבתות, בשכן מלמעלה, בזקנה שגרה בדירה ממול, במנקות ובאנשי התחזוקה, במוכרים בחנות הירקות, בפקידים, בחנות הצילום, במורים למוזיקה, במורה להתעמלות, במוסכניק, באבא של הילד שאיתו שיחקתי כדורגל בחצר. הוא היה טבוע בנהג האוטובוס, בבחור הצעיר שרעה צאן בכפר, במשופם בבית המרזח שמזג אלכוהול זול לשיכורים, באיכר הפשוט שמכר צנוניות בשוק, במתדלק בתחנת הדלק שלא היה בה דלק, באיש הצבא, באשת המשטרה המושחתת, בטכנאי שטיפל באינקובטור בלולי התרנגולות, בנגר, באיש שעמד מאחוריך בתור לחלב, בגברת שקיבלה קילוגרם קמח יותר, בעיתונאים שלא היו עיתונאים ושעבדו בעיתונים שלא היו עיתונים, באחות במרפאה, במחזאי שכתב מחזות מטעם ולמען כי אחרת לא יראה במה" – שימו לב – "בשופט שלא שפט ותובע שתבע רק את מי שהפריע למשטר למשול ולהנהגה להוביל וליישם את 'רצון העם'.
"משטר של פחד הוא משטר משתק, משטר שמטהר את השורות מבוגדים, משת"פים, עוכרים. משטר שמסמן אנשים, 'מטפל' בהם, שממנה רק אנשים מטעם, שיעשו את שאומרים להם, ברגים קטנים וחלולים במנגנון גדול וחלוד" - -
- - "מנגנון שחורק, מנגנון שמנקה מתוכו את מי שלא נאמן למטרה – למשול. למשול ללא הפרעה". אטילה שומפלבי.
376 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.