קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שבועיים או שלושה – לא יודעת, אני כבר לא סופרת ימים כי בעיניי כל הימים נהפכים לזהים, אותו דבר. כל יום אנחנו שומעים על דבר עוד יותר מצער – קמה ממשלה חדשה. כולנו הבנו, הכרנו, זאת המציאות. והתחלנו לשמוע כל יום חדשות, לצערי הרב, שמביאות לנו רק בשורות, לא רק שהן לא טובות אלא רעות.
אני רוצה לדבר על העניין של העבודה בסוף השבוע של בית החולים המשפטי, לא יודעת איך קוראים לזה, אבו כביר. בקדנציה הקודמת הצלחנו להביא שלווה וקצת קצת נחמה למשפחות שמאבדות יקר להם. ובהחלט בהחלט, כשאנחנו מדברים על בית חולים לרפואה משפטית אנחנו מדברים על מקרים טרגיים. הצלחנו קצת בעבודה הזאת באמת לחסוך קצת כאב מהמשפחות השכולות. אני שאלתי גם כאן וגם בוועדת הכספים לגבי השמועות. זה לא היה שמועות, זה היה בחדשות, זה היה בעיתונים, כתוב בעיתונות. התשובה שקיבלתי – אל דאגה, זה לא יקרה עד שמסדירים מקום אחר. והדיבור היה על הצפון, בנצרת, למרות שאבו כביר נמצא במקום שהוא מרכז הארץ ונוח לכולם מבחינת מרחק גיאוגרפי. אמרנו, נבלע גם את זה, העיקר שהשירות יינתן.
אבל מה? אנחנו היינו עדים בסוף השבוע למקרים שהצטרכו לחכות לסוף השבוע, והתשובה הייתה שהתקציב הופסק. בינתיים המשפחות ימשיכו לסבול עוד יותר ואנחנו כאן נמשיך להוסיף על הכאב שלהן. בצד השני, הממשלה ממשיכה להתגאות בעשייה וברצון להביא דברים טובים.
224 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.