קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, נדמה לי שזו פעם ראשונה שאני איתך כאן בדוכן, אז בהצלחה מעומק ליבי.
המדינה היא רק אמצעי למטרה, ככה כתב חיים ויצמן, יום אחרי ההחלטה ההיסטורית של האומות המאוחדות. מן ההכרח להסתכל במטרה, כלומר, המדינה היא כלי שיש לצקת לתוכו תוכן, ומן ההכרח לדעת וליידע מה יהיה טיבו של התוכן הזה. והינה היסוד הראשון של תוכן זה – כותב חיים ויצמן – עורק החיים של חברה יציבה הוא צדק, ולא כעיקרון מופשט, אלא כפי שהוא מוצא לפועל בבתי הדין ובאורחות הצדק. הוא צריך להיות שווה לכל אדם. זה רק תמצית מדבריו החשובים והיפים ומעוררי ההשראה של חיים ויצמן, זיכרונו לברכה. ואני חושבת על הדברים האלה, שהם מושכלות יסוד, והם האדנים שלתוכם ומתוכם נולדה המדינה היקרה שלנו, וחושבת על הימים שלנו אלו, ואני מזדעזעת. אין קשר בין הדברים האלה והדברים שהממשלה הזו שרק עתה קמה רוצה לבצע.
לא, אנחנו לא ניתן ימי חסד לממשלה הזו. לא 100 ימים, גם לא שבוע. לא על ידי חברי הכנסת, לא על ידי הציבור הרחב, לא על ידי ארגוני החברה האזרחית, לא מהדמוקרטים, לא מהמשפטנים, לא ארגוני העובדים, לא חיילי צה"ל ולא מההורים של חיילי צה"ל, לא מראשי הרשויות, וזאת רק רשימה חלקית. ממשלת ה"דווקא" הראשונה – ככה קראו לה בארץ נהדרת. כן, זאת ממשלת ה"דווקא" הראשונה; היא ממשלתו השישית של נתניהו, שבוחר לשתף פעולה עם קיצוניים ועם משיחיים, אנשים שבחיים לא היה כורת איתם ברית. אבל ברור לכולם מהן הסיבות שבגללן הוא מתקבץ איתם יחדיו – סטטוס ה"אין ברירה". וכבר ממשלת ה"דווקא" הראשונה, ממשלה ששמה לה למטרה למחוק את הממשלה המצוינת, האלטרנטיבית, שהצגנו בשנה שעברה – למחוק את הממשלה, את הלגיטימיות ואת הישגיה האדירים. אותה ממשלה מצליחה בתוך שבוע להביא הספק אדיר של כותרות בין-לאומיות מהאו"ם ועד לאמירויות. ארצות הברית ממהרת לשלוח לכאן את הנציג בחשש ודאגה רבה אחרי כל מה שהם שומעים. האו"ם דן במה שקורה כאן, ועשרות אלפי אזרחים יוצאים לרחובות. וזוהי רק ההתחלה, היד עוד נטויה. כי אזרחי ישראל לא הולכים לוותר. הם יילחמו, הם לא פראיירים.
הם לא ייתנו שינצלו אותם. לא אותם ולא את כספם ולא את השליחות הציבורית שלהם. אזרחי ישראל מקטן ועד קשיש יֵצאו ויוצאים למחאות ושביתות, ויבחרו בצדק ובשוויון, בעתיד של ישראל ליברלית, ובעתיד של הילדים שלהם.
361 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.