קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, כבוד היושב-ראש. בשבת הייתה הפגנה ענקית. הפגנה שכבר שנים לא ראינו כמותה. ההמונים יצאו כדי למחות נגד ההפיכה השלטונית; ההמונים יצאו כדי למחות נגד הצעדים הדרקוניים שהממשלה הזו מובילה. אבל ביש עתיד כנראה לא אהבו להיות חלק מההפגנה הזו, כי הם רצו לשלוט במי משתתף, איך משתתפים, איזה סיסמאות יהיו, ופחדו פחד נוראי שחס וחלילה לא יקשרו אותם לשמאל, לשמאל האמיתי. ואז החליטו להודיע לחברים שלהם לא להצטרף. ההפגנה התפלגה באיזושהי דרך. אבל הדבר שמנסים ולא מדברים עליו כמו שצריך הוא שההסתה הפרועה הזו נגד חברי הכנסת של תע"ל וחד"ש הובילה, לצערי הרב, למתקפה על חבר הכנסת ראש הרשימה איימן עודה בתוך ההפגנה. המתקפה הייתה פיזית – דבר שהיה אמור לזעזע את כולם במדינה, שתוקפים חבר כנסת בצורה כל כך ברוטלית ומתחשבנים איתו על העמדות שלו. וכל זה כי מישהו החליט שעכשיו האויב הגדול הוא לא הפשיזם; מישהו לא מבין שהסכנות האמיתיות מחייבות עמידה מלוכדת מול הפשיזם ולא מול מי שרוצה לדבר גם על הכיבוש בימים האלה. הכיבוש הוא הבסיס לכל שחיתות שנמצאת בחברה הישראלית, אם זו שחיתות כלכלית, אם זו שחיתות מוסרית ואם זו כנראה שחיתות פוליטית.
אז אני פונה ליאיר לפיד: אם אתה מתיימר ורוצה לקרוא לעצמך ראש האופוזיציה אז תהיה אמיתי באופוזיציה שלך. אל תנסה לשלוט בשותפים שלך, אל תנסה להדיר אנשים שכל החיים שלהם נלחמו למען העקרונות של דמוקרטיה, של שוויון, של שלום, של סיום הכיבוש. העמדה שלך היום מעידה בדיוק למה לא יכולת להמשיך להיות ראש ממשלה. היא מעידה בדיוק על הקטנוניות וההתבכיינות של המחנה הזה, שלא מבין שעכשיו צריך ללכד שורות ולעמוד איתנים מול גל הפשיזם הזה.
254 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.