תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אם יש פה שר, אני לא רואה, כנסת נכבדה – מי השר?
אוקיי. כל כך הרבה שרים, בטוח אפשר למצוא אחד למליאת הכנסת שישב ויקשיב לדוברים.
לא, ברור, עדיף ששרים גם ידעו לשבת כשהדוברים מדברים, נראה לי הגיוני בממשלה כזאת גדולה. טוב, אני קודם כול רוצה, איך לא – שוב פעם עולה המשרד המיותר שנקרא "חיזוק וקידום קהילתי". שוב פעם הכנסת נאלצת לדון, לבטל אותו, אותו משרד שהומצא בכנסת העשרים-ושלוש על ידי הממשלה המנופחת אז. אפילו השרה כבר בבית באזרחות, אבל לא מצליחים להיפטר מהמשרד הזה. תפרו משרד של חיזוק וקידום קהילות, לקחו מפה, לקחו מפה, לקחו את הרלב"ד, לקחו קצת מבט"פ, ועד היום אי-אפשר להיפטר מהמשרד הזה. כולם כבר עזבו, העסק נסגר, אבל המשרד, אי-אפשר להיפטר ממנו.
ושוב הכנסת מתכנסת. בשביל מה? בשביל – בינתיים להעביר עד שיבוטל. אולי נלמד לקח סוף סוף לא להמציא משרדים שאין בהם צורך, לא ליצור עציצים במשרדים, לא צריך עציצים במשרדים, ולא ליצור משרד יש מאין, כי שוב אי-אפשר להיפטר מהמשרד המיותר.
ועכשיו רק מילה אחת, כי שמעתי את השר המיועד. איך אפשר שלא לשמוע? הרי אנשים נרצחים ברחובות. ילד בן 15 נרצח – זה לא מעניין, לא שומעים. מה שכן שומעים, נורא-נורא חשוב, למנוע חסימות של צירים על ידי מפגינים.
מכיוון שהייתה לי שנת בן גביר בוועדה לביטחון פנים, ופשוט שמעתי את כל הפנינים על מה קורה כשחוסמים כבישים, אז מאוד מאוד חשוב לי להגדיר לו את מה שנשמע בפרוטוקול הוועדה. והינה אני מקריאה את הדברים של השר, אז חבר כנסת: "יש מפירי סדר ויש מפירי סדר. חסימת כביש – לא נורא. בדמוקרטיה לפעמים חוסמים כבישים. אם מישהו יזרוק אבן על שוטר, זה משהו אחר".
אז אני רוצה להגיד, כי הבנתי שבשבת הקרובה אנחנו יודעים שהולכת להיות הפגנה מאוד גדולה: גם השר המיועד, כשהיה חבר כנסת אמר שחסימת כבישים זה בסדר. מדהים שאחרי שבוע בתור שר הוא כבר בא ואומר שבעצם התכוון למשהו אחר.
אדוני, אומנם דברים שרואים מכאן לא רואים משם - -
- - אבל אתה גם היית שר לביטחון פנים, ואתה יודע שאם יש משהו – אתה יודע, היום הייתי בכנס בהרצליה, ואמרתי משהו עליי ועליך, דבר טוב. אמרתי שבסוף שנינו משני צידי המתרס, אבל שנינו אף פעם לא נתקלנו במשטרה מהמקום הזה. להפך, אתה תרמת את תרומתך לביטחון המדינה, ואני עשיתי בשלי במקצת. ועם זאת, הינה אני אומרת לך: אם יש הגדרה על חסימת כביש שהיא אסורה, אז היא אסורה. אתה לא מחליף את הדעה שלך בהתאם לפוזיציה שלך. תודה רבה, אדוני.
שלום, כבוד היושב-ראש. כנסת נכבדה, בשולי הדברים של הרפורמה הבאמת מטורללת שמוביל שר המשפטים יריב לוין לשינוי שיטת המשטר בישראל, שזו בעצם אותה שיטת משטר שנהוגה כאן במדינת ישראל מיום הקמת המדינה, אותה שיטה שלמדנו עליה בבתי הספר. הרפורמה הזו באמת מחריבה את השיטה וגם בעצם מבטלת את כל עקרון הפרדת הרשויות ולמעשה מכפיפה את בתי המשפט גם לממשלה. בכל מקרה, ברפורמה המטורללת הזו מופיע סעיף שלכאורה לא קשור בכלל לבתי המשפט, והוא הפיכת היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה למשרות אמון. כלומר, מעכשיו היועצים משפטיים יהפכו להיות היועצים הפרטיים של שרי הממשלה.
אז כמי שכיהנה פעמיים כשרה בממשלה, באמת צברתי לא מעט ניסיון בעבודה עם היועצים המשפטיים במשרדים השונים, ואני יכולה להעיד מעדות אישית שזה באמת נורא מרגיז שמישהו אומר לך שאסור לך לעשות דברים מסוימים, אומר שזה פתח לתביעות נגד המשרד, מתפקד באמת כשומר סף. אבל אנחנו צריכים להודות על כך שיש כזה תפקיד. באמת לא פעם הודיתי לאלוהים שיש כזה תפקיד, שיש שומר סף.
בשונה מהתמונה שהממשלה הזו מנסה לייצר, היועצים המשפטיים הם אנשים מאוד מסורים וטובים. הם אנשי מקצוע רציניים. הם מנסים לעזור לשרים ולמשרדים לקדם את המדיניות שלהם. הם חלק קריטי ביותר במנגנון הזה שמייצר את אותה משילות שכולם מדברים עליה.
איפה הם בולמים? הם בולמים כשמישהו למשל רוצה לתפור מכרז. מה זה אומר? לתת כספי ציבור לאיזו עמותה או לאיזה ספק בצורה שלא הוגנת ולא כדין; כשמישהו למשל רוצה לחלק ג'ובים למקורבים שלו, כלומר לשלם משכורות, שהן לרוב גבוהות בצורה לא פרופורציונלית, למקורבים שלו, במקום לבצע תהליך הגון של מינויים, כי בסוף זה הכסף הציבורי. מתי הם בולמים? כשמישהו מנסה למשל להשית על חשבון הקופה הציבורית את ההוצאות הפרטיות שלו, נגיד טיסות לחו"ל, מלונות, כביסות, בגדים יקרים – הם בולמים. זה התפקיד של שומרי הסף. המוטיב החוזר של כל המקרים האלו הוא מניעת שחיתות, מניעת שימוש לרעה בכספים של הציבור לטובת המטרות הפרטיות של השר. ואנחנו רוצים למנוע את זה.
השבוע צפיתי בחדשות וראיתי שדפנה ליאל דיווחה בערוץ 12 שהקואליציה מתכוונת להתחיל את כל הרפורמה המשפטית שלה דווקא מהסעיף הזה, מהחוק הזה – להפוך יועצים משפטיים למשרת אמון.
מעניין למה כל כך דחוף להם להתחיל דווקא בסעיף הזה, שמעודד שחיתות שלטונית.
זה באמת מעניין, מכל הדברים – הבטחתם הפחתת יוקר המחיה; הבטחתם להפסיק את האלימות ברחובות – מה אנחנו קיבלנו? יועצים משפטיים - -
- - שיסדרו לכם אישור לג'ובים ולחלוקת כספים שלא כדין.
בושה.
לאן נוביל את הבושה? בושה.
עבדנו יותר קשה מכולכם ביחד.
790 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.