קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
זו תחילת ההתדרדרות במדרון החלקלק לשינוי המשטרי שאנחנו עוברים. השינוי המשטרי הזה ממשיך גם בכוונות הממשלה שפורסמו.
עכשיו תראו, אני רוצה לומר לכם משהו. הדמגוג, כל עוד יש לו רוב, רוצה להבטיח לעצמו יד חופשית. הוא אינו רוצה להעלות על הדעת שבאחד הימים הוא יהיה במיעוט, הוא חוטף ואיננו רוצה שום יסודות קבועים, ואילו המדינאי יודע שרוב ומיעוט במדינה מתחלפים ומשתנים. בהיותו במיעוט הוא מקבל את דין הרוב אבל הוא יודע שהוא זכאי לתבוע לעצמו זכויות מסוימות, שאותן הוא מוכן לקבל מתוך הנחה שכאשר יהיה רוב – ייתן את אותן הזכויות למיעוט. זה ההבדל ביחס בין חוקה לבין שני הטיפוסים האלה. מבחינה זאת, השמיע אחד מגדולי הוגי הדעות, המילטון, אזהרה: "ריכוז כל הסמכויות – התחיקתית, המבצעת והמשפטית – באותן הידיים, בין שהן ידיו של איש אחד ובין שהן ידיים של מעטים ובין שהן ידיים של רבים, בין שהוא בא בירושה או כתוצאה של מינוי עצמי ובין בעקבות בחירות, בכל המקרים האלה ריכוז כזה אפשר לציינו בצדק כעצם ההגדרה של עריצות".
ומה המצב אצלנו? הממשלה, יותר משהכנסת מפקחת עליה, היא מפקחת על הרוב שבתוכה. על פי חוקי החירום יש לממשלה סמכויות משפטיות.
תודה רבה, יושב-ראש הישיבה. שלום לחברי הכנסת וחברות הכנסת, הבליץ כנגד מערכת המשפט שמתנהל בימים האחרונים ושיתנהל ככל הנראה בשבועות הקרובים, הוא מערכה נגד קודש הקודשים שלנו, לא פחות מזה.
זאת מערכה, חברות וחברים, נגד ערכי השוויון, הצדק והאנושיות. אלו ערכים שמפורטים במגילת העצמאות, המסמך המכונן, ואלו – אני רוצה לחדד את הנושא: אלו אינם ערכים של שמאלנים. אלו ערכים שהיו מקובלים מקצה לקצה בהקמת המדינה - - -
והערכים הללו אינם ערכים בלעדיים של השמאל, כפי שהפטריוטיות אינה נחלת הימין. החלוקה המשונה הזו של יש מי שאחראי - - -
273 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.