קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בשבוע האחרון מופיעים בפני ועדת הכנסת המיוחדת מפכ"לים וניצבים בדימוס במשטרת ישראל. הם כבר משוחררים מהמשטרה, הם אינם אנשים פוליטיים, עסוקים בעשייה אזרחית ויכולים להמשיך בשגרת חייהם מבלי לזנק אל תוך הלהבה הפוליטית השורפת, אך הם מגיעים לכאן, לכנסת ישראל, כי הם מבינים שאין ברירה אחרת – לא להם ולא לנו. מדינת ישראל יקרה להם, משטרת ישראל יקרה להם, וכשהם רואים שמדובר במינוי של אדם מורשע בתמיכה בארגון טרור לתפקיד השר לביטחון הפנים, לגחמותיו של פוליטיקאי אשר גזענות אומנותו, ושערעור על יסודות הדמוקרטיה הוא במשך שנים לחם חוקו – הם נחרדים; נחרדים שמשטרת ישראל ניצבת בפני יד מאיימת ודורסנית חסרת אחריות וחסרת ניסיון, המבקשת להפוך את המשטרה לפוליטית, וככזו – שלא תהיה כפופה לעקרון הממלכתיות.
חברות וחברי הכנסת, גם בכירי המשפט הישראלי, מכהנים ולשעברים, מוטרדים עד מאוד מכך שהשר המיועד מתעקש להכפיף אליו את המפכ"ל באופן כזה אשר יהפוך את המפכ"ל למריונטה הנשלטת על ידי השר. המפכ"ל כפוף בראש ובראשונה לחוקי מדינת ישראל, לפני שהוא כפוף אפילו למשטרה, הוא כפוף לחוקי מדינת ישראל, הוא דמות עצמאית ומקצועית מבלי שהוא נתון למסע של כפייה פוליטית לא של שר וגם לא של ממשלה.
ועדת צדוק, שהשר המיועד הרבה לצטט, קבעה: "השר רשאי להתערב בקביעת תוכנית העבודה של המשטרה ובקביעת סדרי העדיפויות בין התחומים השונים המופקדים בידי המשטרה". אך אדוני היושב-ראש, משום מה, הוא שכח ולא ספר את המשך הציטוט של אותה ועדת צדוק שאומר: "אולם בבואו לעשות כן, עליו ליתן משקל ניכר לעמדתו המקצועית של המפכ"ל, ולא להתערב בה אלא במקרים מיוחדים ומטעמים בעלי חשיבות רבה".
אודה בפניכם, חבריי חברי הכנסת וחברותיי: מעולם לא הייתה לי בעיה לקבוע מדיניות. המשטרה תמיד מילאה את המדיניות שקבעתי, גם אם לעיתים היה צורך בשיח פורה ביני לבין המפכ"ל או ביני לבין סגל הפיקוד הבכיר. לא הרגשתי צורך לקבוע זאת בחוק, כי לא חשתי חוסר ביטחון ביכולתי לממש מדיניות הלכה למעשה. מי שטוען שיש לשר אחריות אבל אין לו סמכות – פשוט טועה ומטעה.
יתר על כן, קביעת המדיניות שלי נגעה לסוגיות אסטרטגיות, ולא טקטיות; למקרים אשר תוצאותיהם היו עלולות להשפיע על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל ועל מעמדה הבין-לאומי, שהיו עלולות לדרדר אותה לכאוס ביטחוני או אזרחי או שניהם גם יחד.
גם במקרה הזה נגעה ועדת צדוק, שהשר המיועד הרבה כל כך לצטט: "הוועדה סבורה כי השר רשאי להתערב בהחלטות אסטרטגיות, לתת הנחיות כלליות ולהתוות מדניות עבור המשטרה בעניינים בעלי חשיבות עקרונית, אולם אין הוא רשאי להתערב בפרטי הביצוע האופרטיביים של המדיניות או בפרטים – נושא השמור לדרג המקצועי בלבד".
מאחר שהשר המיועד איננו מבדיל בין אסטרטגיה לטקטיקה, ואני בספק אם הוא בכלל מבין מה ההבדל ביניהן, אני רק אסביר - -
- - כי להורות למפכ"ל לשלוח לנגב 30 ניידות יס"מ, כמו שהוא הציע, לטפל בהתפרעות כזו או אחרת – זו לא טקטיקה, וזו גם לא אסטרטגיה; זה להתערב בפרטים המבצעיים מבלי להבין את המשמעויות המבצעיות של צעד כזה.
בדיוק לצורך כך יש מפכ"ל, ויש מפקד מחוז, והם יודעים את העבודה. הם יודעים כמה כוחות לשלוח, לאן, מתי ומדוע; הם לא עושים הבחנה בין מתפרעים יהודים לערבים, כפי שהשר המיועד עושה באופן קבוע מטעמים גזעניים, כמובן; הם יודעים כיצד לטפל בהפרות סדר, ואין צורך ששר יתערב וינחה אותם כיצד לעשות זאת.
לכן אסור גם שהשר לביטחון הפנים יהיה מעורב במעשה או במחשבה בביטול מחאות והפגנות אזרחיות המקובלות במדינה דמוקרטית או במדיניות שעל פיה אין להעמיד לדין זורקי אבנים יהודים, כפי שהציע רק בימים האחרונים חבר הכנסת צבי פוגל מסיעתו של השר המיועד, שהוא עצמו מיועד לכהן כיושב-ראש הוועדה לביטחון פנים. לא להעמיד לדין – זו מדיניות; לא להעמיד לדין זורקי אבנים יהודים, כי זורקי אבנים יהודים הם מעל לחוק.
זאת ועוד, השר המיועד יורה לחלל האוויר - -
- - סיסמאות ריקות מתוכן. יתכבד וייכנס בחיל ורעדה לתפקידו; יבין את גודל האחריות המונחת על כתפיו, ילמד את עבודת המשטרה שאין לו מושג בה ועשיית המשרד לביטחון הפנים; יכיר את המפכ"ל והקצונה הבכירה המקצועית המסורים כל כך, שהוא היטיב להבאיש במהלך השנים, כולל בימים אלו; יקרא דוחות מודיעיניים, אם יספקו לו; יבין מהו הכוח ומהן מגבלות הכוח; יפגוש את הכוחות בשטח ולא כהרגלו מהצד של מפר סדר ומלהיט הרוחות, ורק אז יחליט אם יש מה לשנות ואיך כדאי לעשות זאת.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, רק שר חסר ביטחון עצמי, חסר הבנה ומנהיגות דורש לקבוע בחוק את סמכויותיו ערב כניסתו לתפקיד. וגם אם בשל חוסר ניסיונו וחוסר הבנתו של השר המיועד הוא חש צורך לעשות זאת, אין זה החוק המוצג כאן בפניכם. לכן אני מבקש מהכנסת להצביע נגד החוק המסוכן הזה. תודה רבה.
720 מילים של עמר בר לב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.