קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרה פנינה תמנו שטה, יישר כוח על השיר, רק נראה לי שיש כמה אנשים בבית הזה שנתקעו בשורה השנייה או השלישית של להיות שמש מורם מעל כולם, לא עומד איתם בשורה אחת, ושם זה נעצר. אולי חבל שהם לא כאן, היו שומעים את ההמשך, והיו מבינים שהתפקיד שלהם הוא אחר ממה שהם עושים כרגע.
תראו, אנחנו נמצאים כאן בבליץ של חקיקה, עבר אתמול חוק הפיצול, שהוא חוק שנועד לענות על הצורך הפרנואידי של נתניהו. אני יכולה להבין למה היה חשוב לו להעביר את זה, אפילו מברכת אותו על ההצלחה שלו, אבל אני תוהה איפה אתם, חברי הכנסת של הליכוד, שיודעים שהחוק הזה כולו נועד לכך שאתם תשבו בשקט כשהוא יחלק את מה שנותר מהמשרדים שכבר ניתנו, ולא תוכלו ללכת לשום מקום. זה מצער, כי באמת – אני מכירה את החברים בליכוד, עם כל השיח שאנחנו שומעים היום יש ביניהם גם אנשים מאוד אינטליגנטים ורציניים שעשו משהו בחיים שלהם והגיעו הנה כדי לתרום, והם מוצאים את עצמם מבטלים את עצמם אל מול רצון אותו שמש.
היום אנחנו נמצאים בחוק המשטרה, שהוא חוק אישי לגמרי, שבעיניי, בינו לבין הרצון להחזיר משילות ולדאוג לביטחון האישי של האזרחים במדינת ישראל אין שום קשר. כי אם באמת הממשלה העתידית הייתה רוצה לפתור את נושא המשילות והביטחון האישי של האזרחים, היא קודם כול הייתה מקימה את עצמה, ואז הייתה מביאה את החקיקה החשובה הזו, כדי שהכנסת תוכל לנהל אותה בצורה אחראית, בצורה מכבדת, בצורה רצינית, לתת מענה לסוגיות שבאמת דורשות את ההתייחסות.
היה כאן שר המשפטים ואמר בצורה מאוד מפורשת: יש חוקים שאנחנו התחלנו בממשלה שיוצאת, חוקים חשובים שאי-אפשר להתווכח עליהם. אגב, אתם לא הייתם שם, כי בממשלה הקודמת זה לא באמת היה חשוב, נושא המשילות שתתמכו בו, או הביטחון האישי האזרחי – זה לא היה באמת חשוב. עכשיו זה כאילו חשוב, ולמה כאילו חשוב? כי כל החוק הזה בעצם עוסק במתן האתנן לחבר הכנסת בן גביר, שלא מאמין לחצי מילה שיוצאת מנתניהו. אמר את זה, אמר את זה בשידור, אתם יכולים לבדוק – לא מאמין לו, בחדרי חדרים נאמר דבר אחד, בחוץ נאמר דבר אחר – ציטוט מדויק של חבר הכנסת איתמר בן גביר.
ואני תוהה אם אנחנו במשך כל הימים האחרונים, במקום להתכנס כאן בכנסת ישראל ולדאוג לאזרחים שלנו, לאלה שיושבים גם כאן ומסתכלים עלינו, לדאוג ליוקר המחיה, לדאוג לביטחון האישי שלהם באופן אמיתי, לדאוג לחינוך, למערכת שנמצאת במשבר – לא. אנחנו כולנו כאן כדי לענות לצרכים האישיים של חלק מחברי הקואליציה המסתמנת.
ורק משפט אחרון, בבקשה, אדוני היושב-ראש, ברוח התקופה שאנחנו נמצאים בה. אנחנו רואים גלים של אלימות שרק הולכים ומתגברים. האלימות הזאת מחלחלת גם לתוך מערכת החינוך. אנחנו רואים מקרים חריגים בעצימות שלהם. אני קוראת פה לכל אחד מיושבי הבית הזה, ובראש ובראשונה לחבר הכנסת איתמר בן גביר: רוצים לטפל במשילות? רוצים לטפל באלימות? תתחילו בדוגמה האישית. הילדים מסתכלים עלינו, מחקים אותנו, ומה שהם רואים לא בדיוק עוזר להתנהגות שלהם בשטח. תודה רבה.
468 מילים של יפעת שאשא ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.