קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת. ברשות חבריי, יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הוועדה המסדרת חבר הכנסת יואב קיש, השרה כמובן שנמצאת כאן, יושב-ראש הכנסת לשעבר וחברים יקרים שנמצאים כאן. אני מוכרח להודות שאני הייתי בטוח שתהיה יותר התעניינות – לפחות מהצד של האופוזיציה המיועדת – בהצעה הזו. הם צעקו ודיברו ואמרו, אמרו שהתנגדו לה, והינה אנחנו היום – וכולם קיבלו הודעה שאני מגיע להציע את החוק – ואין אופוזיציה. הם לא נמצאים כאן. אני חייב להודות שזה מפתיע אותי, כי בוועדה היו דיונים כל כך ערים - -
- - ואמרו שיבואו להתנגד להצעה ויצאו בשצף קצף. אני מקווה שמצלמות ערוץ הכנסת מצלמות את זה: אין אופוזיציה. אין אופוזיציה. מה הם מעדיפים לעשות עכשיו? לישון? איפה הם נמצאים היום?
אבל אדוני היושב-ראש, ההצעה הזאת – גם שהאופוזיציה המיועדת נמצאת או לא נמצאת. האופוזיציה המיועדת – היא הצעה היסטורית.
היא באה לתקן פקודה מנדטורית משנת 1926. 1926 – כשמדינת ישראל לא הייתה מדינת ישראל, לא הייתה קיימת. ההצעה הזאת באה אחרי שהתיקון הגדול, המהותי, של הפקודה הזאת היה ב-1970. ריבונו של עולם, אנחנו היום ב-2022.
עוד מעט 2023. דברים השתנו; המדינה התקדמה, התקדמנו, אבל יש דבר אחד שנשאר אותו דבר, וזו הפקודה המיושנת הזאת, שבאמת מתאימה לימי המנדט הבריטי.
ההצעה שלנו, אדוני היושב-ראש, באה להציב את ישראל לצד מדינות דמוקרטיות רבות בעולם כולו. בכל העולם, בכל הדמוקרטיות בעולם, השר הממונה על המשטרה – בארצות הברית יש מושלים, יש ראשי עיר, הם אלה שקובעים את המדיניות – מתווה את הדרך; השר הוא זה שלוקח אחריות, ומי שבא לקחת אחריות, צריך גם לקבל את הסמכות.
אדוני היושב-ראש, בישראל השר לביטחון הפנים, כשמו הקודם וכשמו הבא השר לביטחון הלאומי, נושא באחריות, נושא בטענות, אם יש מחדלים, אם יש כישלונות, אבל מלכתחילה לא מקבל סמכות.
ואני רוצה להקריא קטע מתוך ועדת מירון, שעדיין כמובן לא קבעה באשר לחברי השר אוחנה – שאגב לטעמי - -
- - הוא היה אחד השרים המוצלחים כאן, השר לשעבר והשר המיועד אמיר אוחנה. שימו לב, באזהרה שלו מה כותבת ועדת מירון, היא אומרת השר לביטחון הפנים הטענות כלפיו זה שהוא גיבש את דעתו ונתן ביטוי פומבי לכך, מבלי שהדבר נבחן בעבודת מטה מסודרת. שימו לב למה שהיא אומרת: הוא לא נתן משקל לחומרת הסכנות, לא שאל שאלות, לא ביקש לבחון את ההחלטה, לא בחן חלופות, לא בדק דברים.
כלומר, כל הטענות שנטענו על ידי חברינו באופוזיציה המיועדת, בוועדה: מה פתאום, מה אתה רוצה להתערב? מה אתה רוצה לדבר? מה אתה רוצה לעשות? ועדת מירון באה ואומרת: אם אתה לא עושה את זה, זו בעיה.
ועדת מירון לא לבד; ועדת מירון היא המשך של ועדות קודמות, שדנו במערכת היחסים בין המשטרה לשר לביטחון הפנים – וכפי שאנחנו יודעים, ועדות חשובות מאוד. ועדת אור, מה היא אמרה על שלמה בן עמי? שהוא היה פסיבי, שלא היה מעורב, שהיה צריך להיכנס יותר לדברים.
ופתאום כאן, כשיש מישהו שרוצה להיכנס לדברים, יש מישהו שרוצה לקחת אחריות, יש מישהו שרוצה לשנות את המצב, את המציאות – שכולם כאן זועקים עליה, שכולם כאן מכירים אותה, שכולם כאן רואים אותה יום יום – פתאום כשיש מישהו כזה, ישר קופצים, וכאילו במקהלה מתוזמרת, בסיוע כל מיני גורמים כאלה ואחרים – תיכף אולי נדבר עליהם כאן קצת – אז פתאום זועקים: השוד והשבר.
התיקון שאנחנו מביאים הוא ברכה לדמוקרטיה.
- - הממשלה היא זאת שקובעת. אבל אתם, הדמוקרטיה לא מעניינת אתכם.
כי אף פעם לא הייתם דמוקרטים; אתם אנשים חשוכים, אתם אנשים לא ליברלים, אתם אנשים שלא מסוגלים לקבל שיש דעות שונות. אתם אנשים – לא נעים להגיד, אבל – לא מתכתבים עם שיטת המשטר הדמוקרטית, כי הדמוקרטיה היא מכם והלאה.
אבל אני לא מדבר רק עליכם, אני מדבר גם – כל מיני אנשים שפתאום צצו בתקשורת. כל מיני מופעים של אנשים שפתאום אנחנו רואים אותם היום בתקשורת, שצועקים ועוברים מאולפן לאולפן, מאולפן לאולפן. קחו למשל את המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך – היה מפכ"ל כושל כמו רוני אלשיך? היה אדם שהביא עלינו כל כך הרבה כישלונות? – עובר בימים האחרונים מאולפן לאולפן, מאולפן לאולפן, אבל מה מדהים? שלפני חצי שנה, אדוני היושב-ראש, כששאלו את רוני אלשיך על השר לביטחון פנים, על התפקיד הכל-כך חשוב הזה, מה הוא אומר? "השר לביטחון פנים זה תפקיד קצת מתסכל, מפני שאין לו באמת סמכויות. בטח לא על המשטרה". אז אני לא מבין, לא מבין – לפני חצי שנה, כשזה היה עמר בר לב, רוני אלשיך פתאום מדבר על זה שלשר לביטחון פנים אין סמכויות, ופתאום כשזה איתמר בן גביר אז הוא יוצא בשצף קצף ואומר שלא צריך לשנות את הפקודה.
ועוד אחד, לא נעים להגיד, מהגיבורים האלה שמתראיינים – משה קראדי, שהיה מפכ"ל המשטרה. הוא גם עובר מאולפן לאולפן ותוקף. הוא יושב-ראש פורום הניצבים, אגב, זה פורום חשוב, נפגשתי עם חלק גדול מחבריו. אני חייב להגיד, אני לא מבין את זה – איך אתה לא מתבייש, אדון קראדי? איך אתה לא מתבייש? הרי ועדת זיילר - - -
ועדת זיילר היא ועדת בדיקה ממשלתית שמונתה ב-4 בדצמבר 2005 לבדוק את פעולת המשטרה בפרשת האחים פריניאן. בראש הוועדה הזאת עמד השופט ורדי, זיכרונו לברכה – ורדימוס זיילר. אני מקווה שאתם מקבלים שיש שופטים במדינת ישראל, כי השיטה שלכם, התפיסה שלכם היא לא דמוקרטית. אני חושש שאתם לא מבינים את מהותה של הדמוקרטיה. אגב, אפרופו שופטים, הערת ביניים, זה פשוט מדהים שהם כל הזמן מגיעים לוועדה, חברי האופוזיציה: "בית משפט יבטל לך", "בית משפט יבטל" – מאיפה אתם יודעים? מאיפה אתם יודעים? מה, מישהו מכם בקשר עם בית משפט?
אני לא מאמין, אני לא מעלה על הדעת – בית המשפט. איך מישהו אמר לי בוועדה? – יואב, אתה שומע? – אומר לי מישהו בוועדה: בג"ץ זה המגרש הביתי שלנו. ככה הם אומרים. בג"ץ זה המגרש הביתי שלנו. ככה הם אומרים. אני לא מאמין.
היית מאמין לאמירה כזאת? היית מאמין לאמירה כזאת? "בית המשפט זה המגרש הביתי שלנו".
בוא אגיד לך על מי ועדת זיילר אמרה "שקרן". בוא הנה, מיקי, תשמע.
ועדת זיילר דיברה על קראדי ואמרה ששלוש הפרשיות הנידונות כאן הן חמורות, ומצביעות במקרה הנוח ביותר שלמפכ"ל קראדי היה חוסר העמקה בבחינת הנורמות - -
- - אדם לא מקצועי. אגב, אחרי זה הביקורת הופכת להיות הרבה הרבה יותר קשה: גילה חוסר יכולת להשית נורמות תקינות - -
- - ליצור משטר שיחשוף פעילויות כאלה ויגרום להבאתה לפניו. והוא נכשל, הוא נכשל. למה? כי מי - -
- - שוועדה כותבת עליו שהוא נכשל, מי שוועדה סילקה אותו – סילקה אותו מלהיות מפכ"ל – הייתי מצפה לקצת יותר צניעות, קצת יותר ענווה, קצת יותר – פחות להיות נחרץ.
אבל אין מה לעשות, הצניעות היא מכם והלאה.
אדוני, אני אסיים, רק עוד שתי דקות, הייתי בטוח שיש לי קצת יותר. אני רק רוצה בכל זאת לעבור ישר לחוק, וכן להגיד כמה דברים על החוק.
אני הייתי בהלם כשהיועצת המשפטית התנגדה לזה שאנחנו נכתוב שהמפכ"ל כפוף לממשלה. למי המפכ"ל כפוף? ליועצת המשפטית? לפרקליטות? רק במדינות משטרה – רק במדינות משטרה המפכ"ל הוא עובד ברשות עצמו או שהוא לא כפוף. זה לא יקרה. ואני יודע למה אתם כל כך מתנגדים. אתם יודעים שבעזרת השם הממשלה הבאה תהיה ממשלת ימין מלא מלא, שזה מה שהבטחנו לציבור. כל מה שנכשלתם, כל מה שבר לב וסגלוביץ' נכשלו - -
- - הביאו טרור לרחובות, גילו כניעה מול טרוריסטים, מול בריונים. האלימות בשיאה - -
- - הסכינאות בשיאה. אתם יודעים, אתם יודעים היטב שאנחנו באים להביא מדיניות אחרת.
ובואו נגיד את האמת, הרי אם זה לא היה איתמר בן גביר – אם עמר בר לב היה נושא את ההצעה הזאת, הייתם מוחאים לו כפיים.
הייתם מוחאים לו כפיים. הייתם אומרים: סוף-סוף בא שר שרוצה לשנות; סוף-סוף יש כאן שר שרוצה לקחת אחריות; סוף-סוף יש כאן שר שרוצה להחזיר את הביטחון לרחוב. וזה מה שמפריע לכם - -
- - שאנחנו נחזיר את הביטחון לרחוב.
הרי אדוני, לא היה אחד בוועדה, אחד, שלא אמר שצריך לתקן את הפקודה. צריך לתקן את הפקודה.
צריך לתקן את הפקודה, צריך לתקן את הפקודה. ופתאום, כשבא מישהו ורוצה לתקן את הפקודה, אז אתם פתאום - -
עכשיו אני אגיד משפט אחרון. אני בדרך כלל לא עונה לקריאות ביניים, אבל בגלל שאני מכבד את חברתי מירב בן ארי, אני אענה לך לקריאת ביניים. היא אומרת – ובזה אני אסיים, אדוני - - -
אומרת חברת הכנסת בן ארי, מה הלחץ? הינה, אני עונה לך, תשמעי. אני לא מאמין, אבל השאלה הזאת לא מתאימה לך, את יודעת למה? כי זו שאלה של מישהו שנחת מהמאדים עכשיו. הלחץ שאזרחי ישראל מופקרים. הלחץ שבנות שהולכות בבאר שבע – תוקפים אותן.
הלחץ שבן אדם יוצא לעבודה בבוקר, מפחד לצפור בכביש כי אולי ידקרו אותו בדקירת סכין. הייתם מנותקים, אתם נשארים מנותקים.
האופוזיציה המיועדת מנותקת. תתעוררו. תתעוררו. בואו לבאר שבע - -
- - בואו לתל אביב, בואו לצפון, בואו לדרום - -
- - תראו מה קורה שם ותבינו מה הלחץ שלשר יהיו סמכויות ושהמדיניות תיקבע על ידי ממשלת ישראל. ככה זה בדמוקרטיה. זו דמוקרטיה. ואתם לא רוצים באמת דמוקרטיה.
אני מזמן הבנתי את זה. מצער מאוד, אבל הדמוקרטיה תנצח – לא סתימת הפיות, לא ההשתקות, לא הקמפיין המתוזמר שלכם.
אזרחי ישראל הצביעו בקלפי, והם יקבלו את מה שהצביעו. תודה רבה.
טוב, תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, סגן השר, אני רואה שאתה נמצא כאן, אני שמח שבאת. עוד פעם לצערי האופוזיציה לא נמצאת. מטריד, מטריד אותי שהאופוזיציה המיועדת שצעקה צעקות לא באמת מחפשת לקיים דיון אמיתי, אבל כשמסתכלים על החוק – בואו נהיה ישירים. אם מי שהיה מציע את החוק היה מהצד הזה של האולם, כולם היו אומרים לו בראבו, בראבו כל הכבוד. כפי שאתה סגן השר ציינת לא פעם ולא פעם: הינה, אנחנו משפיעים על מדיניות, הינה אני יושב בשולחן עגול. הינה, ביום חמישי אני יושב עם ראש אגף חקירות ועם עוד כל מיני בעלי פונקציות ותפקידים.
אבל זה בדיוק העניין, שזה לא קיים בפקודת המשטרה. זה לא קיים בפקודת המשטרה, וזה הסיפור שלנו. זה הסיפור. פקודה ישנה, ארכאית, שצריך לשנות אותה. אנחנו עושים היום צעד חשוב למען הדמוקרטיה הישראלית, כי כפי שאמרתי, רק במדינת משטרה המפכ"ל, המפקד הצבאי, איך שלא נקרא לו, לא כפוף לאף אחד. במדינה דמוקרטית יש דרג, דרג פוליטי, דרג שנבחר, דרג שזכה באמון הציבור. ואנחנו היום נלחמים בשמה של הדמוקרטיה, אנחנו מביאים את ההצעה הזאת לכבודה של הדמוקרטיה. אני אגיד עוד דבר, אנחנו מביאים את ההצעה הזאת למענם של אזרחי מדינת ישראל, כי אם תהיו כנים, חבריי באופוזיציה המיועדת, במשך שנה וחצי הטרור ברחובות, עלייה של מאות אחוזים במעשי טרור, עלייה של מאות אחוזים בבריונות. אנשים מפחדים לצאת החוצה. הטרור החקלאי, עבירות הפרוטקשן.
חבר בדרום אמר לי: תשמע, אני לא פותח עסק בדרום, למה אני לא פותח עסק בדרום? לוקחים אצלנו פרוטקשן. זה הפך להיות הנוהג, הנוהל שבמקום. וכן, צריך לשנות את המדיניות, כי כשאנחנו רואים בתל שבע זריקות אבנים על ניידת והניידת בורחת, ובסופו של דבר לא מכניסים לשם 30–40 ניידות, ובאים ואומרים: יש כאן שלטון חוק, יש כאן שלטון חוק; או בשער שכם זורקים בקבוקי תבערה, אז מה עושים? סוגרים את שער שכם; מפנים את האוטובוסים דרך שער יפו. מה זו הכניעה הזאת? מה זו ההתרפסות הזאת? על חשבון מי, ריבונו של עולם? על חשבון מי? על חשבונם של אזרחי ישראל.
כאן בסיכום הזה אני רוצה בקצרה לעבור אחד אחד על הסעיפים של הפקודה, של התיקון המדובר. כאמור, משטרת ישראל נתונה למרות הממשלה. לפני זה עוד המפקח הכללי נתון למרות הממשלה, כפוף לשר. בעקבות הערות הייעוץ המשפטי והערות חברינו, חידדנו, כתבנו את סעיף 1(ג): הדרג הפיקודי העליון במשטרה הוא המפקח הכללי – אין על זה שום מחלוקת. אחרי זה השר הממונה על משטרת ישראל מטעם הממשלה, זה קיים גם היום, ואז הסעיף של התוויית המדיניות והעקרונות: השר יתווה את מדיניות המשטרה, את העקרונות הכלליים לפעילותה, לרבות לעניין סדרי העדיפויות, תוכניות עבודה, הנחיות כלליות.
הצחיקה אותי אחת הדוברות שלכם, שאמרה כאן: הוא לא בא עם תוכנית עבודה. מה זה לא באתי עם תוכנית עבודה? את נתת לי את ההזדמנות לבוא עם תוכנית עבודה? אני נכנסתי למשרד כדי לבוא עם תוכנית עבודה? אני כבר במשרד כשהצגתי את תכנית העבודה - -
- - אני הצגתי במשרד כבר תוכנית העבודה, אני הגעתי למשרד.
הרי יש עדיין שר, אני מזכיר לכם, יש שר. נכון, שר כושל, שר רופס, שר שלא מגיע לדיונים, שר שלא מגיע לטקסים, שר שאיבד את השליטה, שר שקורא מתוך מסמכים סודיים חומרים סודיים. אבל ריבונו, הוא לא בא עם תוכנית עבודה. הוא לא בא.
ניתן גיבוי לשוטרים, מה שלא עשיתם.
הפקרתם, הפקרתם את החיילים שלנו. הפקרתם את השוטרים שלנו.
אין יום, אין יום שעשרות, מאות שוטרים מדברים איתי: הפקירו אותם, הפקירו אותנו, אם זה בשכר, אם זה בחוסר הגיבוי.
אם זה בהיעדר חקיקה מתאימה, שכן אנחנו נביא חקיקה מתאימה, שתגן על השוטרים.
חיילים שלנו יורים במחבל, מוצאים את עצמם במצ"ח. שוטרים לוחמי משמר הגבול, יורים במחבל, ומוצאים את עצמם במח"ש.
זה במשמרת שלכם, סגלוביץ. אתה ובר לב, אתם הבאתם את זה. אז כן, נכנס שר שרוצה מדיניות אחרת, מדיניות אחרת ממה שאתם הבאתם, מהכישלון, מהבריונות, מהאלימות. הגיע הזמן להחזיר את השלווה ואת השפיות לאזרחי ישראל.
מדיניות בחקירות, עוד דבר, לא קראו את ועדת צדוק - -
לא ראו שהשר יכול וצריך לבוא ולהגיד: יש מגמה.
- - שוב, לא כמו עמר בר לב שהתערב בחקירות ספציפיות.
לא כמו כל מיני אנשים שהתערבו בחקירות ספציפיות.
אבל כן, לבוא אדוני היושב-ראש, ולהגיד למשטרה: הגיע הזמן לחקור, לדוגמה, את אלה שיורים בנשים שהולכות עם ג'ינס ברהט, יש דבר כזה. אישה הולכת עם ג'ינס, יורים בה, למה? כי היא הולכת עם ג'ינס.
איפה זכויות הנשים שלכן? איפה זכויות הנשים? אתם, מעניין אתכם זכויות הנשים, כמו שאותי מעניין זכויות הירח.
זה לא מעניין אתכם. לא מעניינות אתכם זכויות נשים. וכן, אנחנו נשים על סדר העדיפויות - -
- - שלנו את עבירות הפרוטקשן, את עבירות הטרור החקלאי, להתנכלות לנשים, התנכלות לנשים. כן, כי יש מי שמתנכל לאישה. כל אלה שהצביעו נגד הוועדה לבדיקה לסוהרות פתאום מדברים איתנו על זכויות נשים.
טלו קורה מבין עיניכם, טלו קורה מבין עיניכם.
וכן, אנחנו נילחם בטרור הלאומני ובבריונות ובוונדליזם.
אני מקווה שאדוני יוסיף לי זמן נוכח ההפרעות.
הם לא מקבלים דמוקרטיה, מה לעשות?
הלאה. אחרי העניין הזה שוועדת צדוק – חיים צדוק ממפלגת העבודה אמר שזה מה שצריך להיות.
אני כותב שחור על גבי לבן, ואת זה ההצעה אומרת: אין בהוראות שבסעיף זה כדי לגרוע מחובתה של משטרת ישראל לפי כל דין בעניין חקירה או תיק, לרבות לעניין פתיחתם, ניהולם או סגירתם – הייתי בטוח שאחרי הסעיף הזה הייתם מתנצלים. הרי מה אומר הסעיף הזה? שהשר לא יכול להתערב בחקירה ספציפית; שהשר לא יכול להחליט לא לחקור עבירה. פתאום כל אלה שצעקו וגידפו, נאלמו דום.
אבל כן, יש עוד סעיף שהוא לטובתם של אזרחי מדינת ישראל, זמני טיפול בתיקים. השר רשאי להתוות מדיניות - -
- - כלליים לעניין משך הזמן של הטיפול בתיקים.
למה התנגדתם? למה? זה לטובת האזרחים. זה לטובת האזרחים, זה לטובת הציבור. זה לא כולנו שם ברחוב? למה התנגדתם? אם סוחבים חקירה בעבירות מסוימות, למה התנגדתם? למה אתם מתנגדים לדבר הזה?
העמדה לדין מחקו. אתה לא – אתה מדבר על דברים מלפני שבוע. מחקנו את ההעמדה לדין.
הלאה. פרסום פקודות משטרת ישראל.
זה גם, זה גם משהו שמה שנקרא היה ולא קיים, לא קיים – זה העניין של שקיפות. הודה שם – היועצים המשפטיים, אגב, הודו, אמרו: נכון.
זה מכריח, זה מלמד על יותר שקיפות. הרי עד היום לא היה הסעיף הזה, ברירת המחדל הייתה לא לחשוף. באנו ואמרנו: לא. מעכשיו, הכול יהיה חשוף. אור השמש מחטא. אור השמש מחטא.
אנחנו רוצים שייחשפו דברים. כמובן, לא כמו שהשר בר לב חשף חומרים סודיים.
יש כאן, זה, זה לא. אבל ודאי שלטובת אזרחי ישראל, צריכה להיות חשיפה של פקודות.
וזה דבר נפלא. אני הייתי בטוח שהם יברכו.
יגידו: איזה יופי, יש כאן שקיפות. איזה עקרונות. אבל בואו נאמר את האמת – אמר לי חבר אופוזיציה וגם חברת אופוזיציה - - -
אמרו לי: איתמר, הפקודה הזאת מצוינת.
אמרו חברי כנסת מהאופוזיציה המיועדת, חבר הכנסת איתמר - - -
תודה. חברי כנסת מהאופוזיציה אמרו לי: איתמר, תשמע, ההצעה טובה. אתה לא מבין, אנחנו כאן בשיקולים אחרים.
זה אופוזיציה, ובאופוזיציה אנחנו צריכים להתנגד. איפה האחריות שלכם לטובת הנשים שבנגב? איפה האחריות שלכם לטובת האנשים בגליל?
איפה האחריות שלהם לגבי נשים שמותקפות?
איפה האחריות שלהם לגבי בנות שהולכות בדרום תל אביב ומרביצים להן כי הן יהודיות והן מוטרדות?
איפה האחריות שלהם? איפה האחריות שלהם?
איפה האחריות שלהם לגבי הוונדליזם בכבישים, איפה האחריות שלהם לגבי הסכינאות? זה היה, כל זה, במשמרת שלכם. בגלל זה אתם היום באופוזיציה המיועדת.
עם ישראל נתן בנו אמון, נתון לנו אחריות. ובשביל לקחת את האחריות – ואנחנו לוקחים, אנחנו לא מתבלבלים, לא מתביישים – צריך לקבל גם את הסמכות. זה החוק הזה, אדוני, חוק שמלמד על איזונים ובלמים. אני רוצה להגיד תודה. תודה רבה - - -
אני רוצה להגיד תודה בכל זאת ליושב-ראש הוועדה אופיר כץ. אדוני היושב-ראש, היושב-ראש של הוועדה, שעשה עבודה מצוינת. מצוינת, מאוזנת. אני לא ראיתי יושב-ראש שנותן כל כך הרבה לדבר, עוד ועוד פעם. איך הוא אמר לי, אני נלחם למען חופש הביטוי. אני נותן חופש ביטוי לכולם. תודה לך. תודה לך, אדוני היושב-ראש. תודה, חבר הכנסת יואב קיש. תודה לכולם. ובאמת, נחכה עם כל התודות, למירי שור פרנקל ולכל היתר - -
- - לקריאה שנייה ושלישית. אבל אני אגיד לכם דבר אחד: אתם ואנחנו צריכים לברך.
לברך, לברך על זה שיש הצעת חוק כזאת.
ההצעה הזאת היא לכבודה של הדמוקרטיה הישראלית. לכבודה של מדינת ישראל. והיא תיתן כלים להתמודד בפשיעה, בטרור, בכל מה שקרה. מה שאתם לא עשיתם במשמרת שלכם. תודה רבה.
2,624 מילים של איתמר בן גביר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.