קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר אתכם על מגבלות הכוח. לא מגבלות הכוח של האופוזיציה, לאופוזיציה יש כוח די מוגבל, כולם פה בבית כבר מכירים את זה – אני הייתי כבר כמה כנסות באופוזיציה, גם אחת בקואליציה – אנחנו עושים כמיטב יכולתנו בשבועיים האחרונים לסכל את החקיקה שהיא חקיקה פרסונלית מיותרת, לעיתים מושחתת, ולבטח לא חקיקה שרואה את הציבור או את הצרכים שלו בשום צורה. אבל לא זאת הנקודה.
אני רואה את החיוכים בוועדות, אני רואה את ההתנשאות, אני רואה את ההרגשה – שהיא מבוססת, אדוני היושב-ראש, כי הם יודעים שכאן בבית, ממשלה וקואליציה יכולות לשלוט מאוד בקלות בכנסת כולה ושהיכולת שלנו לעצור דברים היא מוגבלת – אבל יש גוף אחר שיש לו הרבה יותר כוח מהאופוזיציה, ולא, למרות מה שחלק פה מנסים להפיץ, אני לא מתכוון לדבר על בתי המשפט, אני מדבר על הציבור.
הציבור יודע שיש מגבלות לכוח; הציבור יודע מתי דברים נעשים מטעמים אידיאולוגיים פוליטיים – גם אם אני לא מסכים איתם, יש להם בסיס – ומתי הם נעשים בשביל חמדנות פוליטית, אינטרסים וג'ובים.
עכשיו, אפשר להגיד הרבה דברים על הממשלה שלנו, אבל אנחנו חטאנו בזה דווקא פחות מאחרים. אנחנו סגרנו משרדים. אני עצמי סגרתי את המשרד לנושאים אסטרטגיים אחרי ארבעה חודשים וחצי של בירוקרטיה לעשות את זה. אני מניח שהוא ייפתח בשבוע הבא. ואני יכול להגיד לכם שהממשלה הבאה עושה בעיקר – לפתוח, לפצל, להרוס. כשהממשלה העתידית קורעת לגזרים את משרד החינוך היא לא תוקעת לאופוזיציה אצבע בעין, היא תוקעת לכם, הציבור, אצבע בעין; כשהממשלה מפצלת את הסמכויות של שר הביטחון והולכת לייצר לנו כאוס ביטחוני ולאחר מכן כתוצאה גם כאוס במערך יחסי החוץ שלנו, היא לא מראה לנו כמה כוח יש לה, והיא לא הופכת אותנו לסמרטוט – היא אומרת לציבור כולו שהאינטרסים שלו ושל מדינת ישראל פשוט לא מעניינים אותם.
אז יקרה מה שקרה בפעם הקודמת, כי כולנו זוכרים את המשרד המיותר של אורלי לוי לשימור קהילות ומתנ"סים – אני באמת לא זוכר את השם, אבל זה היה משהו כזה. הציבור ראה, הציבור הפנים והציבור קלט שבשיאו של משבר הקורונה הם לא עניינו את הממשלה ההיא לרגע. ואז אתם שילמתם על זה בשוטף פלוס 60 אבל שילמתם, בקלפי. אז אתם יכולים לחייך אלינו כמה שאתם רוצים, אתם יכולים להתנשא, ואתם יכולים להתבשם בכוח שלכם. אבל כמי שהיה גם שם וגם שם אני יכול להגיד לכם: הציבור רואה הכול. הוא לא תמיד מגיב באותו יום, הוא לא יצא לרחובות באותו יום, אבל מתישהו מתחיל לעלות לו מכל ההתנהגות האינטרסנטית. ה"מתישהו" הזה התחיל עכשיו, כשכל החוקים שאתם ממהרים להעביר, אפילו אחד מהם לא בטעות נוגע בציבור, באוכלוסיות מוחלשות. הכול נוגע רק לכם. תודה רבה.
423 מילים של עידן רול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.