קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היו לי הרבה הערות והסתייגויות לחוק הזה אבל הזכות לומר אותן נמנעה ממני, כי נאלצתי להיות בוועדה אחרת שדנה בחוק פרסונלי אחר, כאשר במקביל מתנהלת גם מליאת הכנסת באיזשהו יקום מקביל שלא ברור מה קורה כאן. זה מצב בלתי נסבל ואני רוצה למחות על כך.
אדוני היושב-ראש, אני נולדתי במדינה אחרת, שכרגע לא אנקוב בשמה כי זה לא רלוונטי, אבל במדינה הזאת, במקום שבו נולדתי, נרשמו הבוקר 37 מעלות מתחת לאפס, בדומה למספר השרים בממשלה החדשה המסתמנת.
אני רוצה לדבר על הנורמות. כי אנחנו שומעים לאחרונה על הרוב: הרוב שניצח בבחירות הוא הרוב, ולכן מותר לרוב לחוקק ולכן הרוב לא סופר אותנו, ולכן הרוב מציע לנו לקפוץ לו.
במדינה הזאת, אדוני היושב-ראש, לאחרונה חוקק חוק על ידי הרוב בפרלמנט. ומכיוון שהמדינה הזאת מנהלת מלחמה בשנה האחרונה אז החוק הזה אומר שכל הפשעים שבוצעו בשטח הכבוש – כל מבצע של הפשע פטור מעונש. אז זאת הנורמה שנקבעה במדינה הזאת על ידי הרוב.
אני לא חושב שאנחנו רוצים להיות מדינה כזאת. אני לא חושב שכל חוק שהרוב רוצה לחוקק הוא פסול; לא כל חוק הוא כשיר. בהקשר הזה גם הכוונה שלכם בהמשך להעביר את פסקת ההתגברות, למעשה, אומרת שאין יותר נורמות, אין יותר כללים, אין יותר בסיס שמאחד אותנו או מגדיר אותנו כחברה דמוקרטית. הדמוקרטיה, אדוני, זה לא רק שלטון הרוב. הדמוקרטיה זה גם נורמות, הדמוקרטיה זה גם חוקי יסוד, והדמוקרטיה זה גם זכויות מיעוט. כל הדברים האלה, הזוטרים והפעוטים, שמופרים כאן בשבועות האחרונים ברמה כמעט יומית.
אז שוב, אני קורא לקואליציה המסתמנת שמתמהמהת לקום: ראשית, הגיע הזמן להקים ממשלה; דבר שני – לא הכול כשיר ולא כל נורמה אפשר להעביר. אני קורא לחברי הבית הזה לא להפוך את משטרת ישראל למשטרה פוליטית. תודה רבה.
281 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.