אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, משל ידוע מספר על חקלאִי שהוצאותיו עלו. הוא בדק את ההוצאות וגילה – – –
החקלאי. מסכים. לוי אשכול אמר: אשראִי.
הוא ביקש מבן-גוריון שייתן לו אשראי. קרדיט – אשראי.
משל ידוע מספר על חקלאי שהוצאותיו עלו. הוא בדק את ההוצאות וגילה שהחמור שלו אוכל אבוס רב. עלויות המזון ועלויות האחסון הן רבות מאוד וגם פינוי הפסולת עולה לו הון. החוואי התייעץ עם מועצת הכפר, שהם היו אנשים מנוסים שפועלים לפי מחקרים בין-לאומיים. הוא קיבל מהמומחים המלצה למתווה חדשני, והוא גם שמע מהם שכך עושים בעיר הגדולה.
החליט החוואִי – או החווַאי – לעשות ויצא למסע פרסום על הרפורמה החדשנית באזור שבו מסתובב החמור והחל להאכיל את החמור בפחות מזון מדי יום, באופן שתהיה לחמור הזנה ראויה לצרכיו אך לא יכביד יותר מדי על הכיס של הבעלים. והינה, חולפים הימים ויש ירידה בצריכת המזון ובסעיף ההוצאות הכללי, והחמור צרך מזון בחצי מהכמות שהיה רגיל קודם לכן, והכול היה נפלא. החוואי בחן את הסתגלות החמור להרגלי התזונה החדשים, ובאו המומחים, בדקו ושיבחו את החוואי על היוזמה החדשה לקיימות נבונה, שבעקבותיה הוצאות המזון ירדו וגם נרשמה הפחתה בזיהום הסביבתי. יום אחד מגיע החוואי לאורווה ומגלה שהחמור התפגר, מת. החוואי היה מאוכזב. איך ייתכן שהחמור מת? הרי הוא כלכל אותו לפי ההוראות, ודווקא החמור שלו לא שמע למומחים ומת. הרי הוא היה ממש קרוב להצליח לאזן את העלויות שלו, והעולם יכול להיות ירוק יותר.
והנמשל, רבותיי, ברור. השרים יוצאים בהכרזות על רפורמות בתחבורה הציבורית, במירון, בזיהום הסביבתי, בצריכת החד-פעמי, בדיור, במזון. לאחר תקופה קצרה הם יוצאים בכותרות על הצלחת הרפורמה שלהם, בדמות צניחה בשימוש בחד-פעמי וסקרים משונים על אופן ושימוש התחבורה הציבורית ועל הצלחת האירוע במירון. רק שכולנו יודעים שהבעיה שלנו היא הניתוק שלהם מהמציאות. אתם הורגים כלכלית את האזרחים שלנו. די לכפות עלינו דעות פרטיות ואג'נדות שעובדות במדינות ה-OECD ושלא מתאימות לישראל. להעלות מיסים לאזרחים על חד-פעמי מזהם זה ירוק ויפה, אבל זו צביעות וזה לא מתאים לארץ שלנו. איך ייתכן לדרוש מהאזרחים להיות ירוקים כאשר המדינה לא? הרי אתם עושים הנחות – – –
אני מסיים. הרי אתם עושים הנחות למפעלים מזהמים. ידעתם שהאוצר דרש לבטל את חובת חברת החשמל לעמוד בחוק אוויר נקי כי הם לא מסוגלים לספק אוויר נקי לאזרחים? כן, כן, כך מופיע בטיוטת חוק ההסדרים שהזכיר חברי משה ארבל, שפורסמה בשבוע שעבר. זה חוצפה, זה זלזול ממשלתי, כיוון שבישראל מתים 2,400 איש בשנה כתוצאה מזיהום אוויר – לא מהזיהום של החד-פעמי. תטפלו בהם לפני שאתם מטפלים באזרחים הקטנים.
וכן הדבר ברפורמה של התחבורה הציבורית.
הינה, אני מסיים. גם ברפורמה של התחבורה הציבורית עדיין משיתים על האזרח מיסים בלי חשבון. חייבת להיות ראייה כוללת של הדברים, והתוצאה של חוסר הראייה המרחבית שלכם – היא פוגעת בעם, מובילה אותו לעברי פי פחת כלכלי. מנותקים, הביתה.
443 מילים של יואב בן צור. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.