כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אתמול מדינת ישראל נזקקה לאלפי שוטרים על מנת לאבטח את מה שנקרא צעדת הדגלים. ובאמת מגיע כל הכבוד לאלפי השוטרים, שהצליחו להעביר את הצעדה הזאת בשלום ולכבוש מחדש את באב אל-עמוד. זה מה שהיה, וראינו מראות. ואני שואל את השר לביטחון פנים ואת מפכ"ל המשטרה: האם היו, חברי סמי אבו שחאדה, חברי אחמד טיבי, האם היו עצורים אתמול? ראינו שתקפו נשים – אישה מבוגרת שריססו אותה בגז.
מג'ידה?
עאידה אל-סידאווי. ראינו עיתונאי, איאד חרב, שתקפו אותו, נתנו לו מכות, חבלות, גנבו לו את הפלאפון. ושמענו אותו, והוא מספר ששוטרים עמדו מהצד וראו ולא נקפו אצבע.
כן. ולכן הצעדה הזאת היא הוכחה לכך שכל האמירות האלה, עיר שחוברה לה יחדיו, הבירה המאוחדת, הן שקר אחד גדול. זו עיר שלא מאוחדת; ירושלים המזרחית היא שטח כבוש והדגל היחיד – –
– – שצריך להיות מונף שם הוא דגל פלסטין, ודגל ישראל שם הוא דגל כיבוש ותו לא.
וכל מה שתעשו לא יעזור ולא ישנה את השטח. יש היום – – –
יש היום בירושלים המזרחית 39%, כמעט 40%, כמעט 400,000 תושבים פלסטינים, שכולם אומרים בקול אחיד וגבוה: אנחנו שייכים לעם הפלסטיני, וכאן תקום מדינה פלסטינית וירושלים המזרחית היא בירתנו, ותו לא. וכל מה שאתם תעשו – כוח, אלפי שוטרים, מסתערבים וכל מה שתעשו – לא יעזור לכם.
212 מילים של אוסאמה סעדי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.