אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שאלו אותי היום אם אני אומר תודה לממשלת בנט על מצעד הדגלים שהתקיים אתמול. ואני שואל, על מה התודה? על כך שהתקבלה החלטה טריוויאלית מבחינה מוסרית ולאומית שיהודים יכולים לרקוד עם דגלים בעיר הבירה שלנו? על כך שהחמאס לא ירה טילים? הרי החמאס החליט את ההחלטה הכי הגיונית והכי מתבקשת מבחינתו. למה החמאס צריך להפריע למצעד ולתקוף אותו כאשר יש מי שעושים זאת מתוך הקואליציה עצמה? למה לחמאס להסתכן בתגובה צבאית כאשר תנועת האחות שלו, כפי שכינה בנט את רע"מ לפני שנה, חברה בקואליציה של בנט עצמו? למה לחמאס להיאבק בהנפת דגלי ישראל אם מי שנותנים רשת ביטחון לקואליציה – כמו יועצו של ערפאת לשעבר – מניפים בהר הבית את דגלי אש"ף?
כאשר המוכר בחנות מביא לך מה שאתה צריך, וכאשר נהג האוטובוס מסיע אותך ליעדך, אתה לא מעניק לו תעודת הוקרה. כאשר נותנים לך לנשום ומרפים קצת את האחיזה מהחנק הרוחני-תרבותי, אתה לא יוצא מגדרך להגיד תודה. כאשר מאפשרים לקרוב ל-100,000 איש, צעירים ומבוגרים, גברים, נשים וטף, לחגוג את שחרורה של ירושלים, הכותל המערבי ומקום המקדש ולהודות לבורא עולם על הניסים הנפלאים של מלחמת ששת הימים – זו לא סיבה למסיבה, כי זה בסך הכול לאפשר לעם ישראל לנשום בתוך כל החנק שהממשלה הזאת הביאה עלינו. כנראה שיש מי שחושבים שזה דבר כל כך מוזר שממשלת מדינת כל אזרחיה תאפשר ליהודים לצעוד עם דגלי ישראל ביום ירושלים, עד שאם הם עושים זאת, זה כמעט בגדר מעשה נאצל שצריך להעלותו על נס. בהמשך אולי גם נידרש להודות לממשלה על כל פעם שניסע ולא יהיו פקקים או על כך שהשמש זורחת.
אבל יש דבר אחד אדוני היושב-ראש, שעליו אהיה מוכן להודות לחברי הקואליציה: אם הם ישובו בתשובה, יפרקו את הקואליציה האנטי-יהודית, אנטי-לאומית, אנטי-ציונית ואנטי-דמוקרטית הזאת, ויאפשרו להחזיר את הממשלה ואת המדינה לעם ישראל. תודה.
287 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.