אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו רואים את האי-יציבות הזאת – החלפה, מעלים סדר-יום, מורידים סדר-יום. מעלים חוקים, מורידים חוקים. בסוף יש לכם קואליציה. מה קורה פה? מה, בעיה להעביר חוק? לא רק שלא מצליחים להעביר חוק, גם באים לבקש גלגל הצלה מהאופוזיציה. עכשיו, מה אתם רוצים מאיתנו? אנחנו עושים את תפקידנו, תעשו את תפקידכם. ואם אתם לא מסוגלים לעשות את התפקיד, אז קדימה, תפנו את המקום, או שתשאירו אופציות אחרות, פתוחות.
יש כל כך הרבה דברים לעשות, אבל מה – לא, החליטו לבוא ולתפוס ראש על חבר כנסת שבא ורצה לדאוג לפריפריה. לטענתו אותה רפורמה בתחבורה ציבורית היא רפורמה שפוגעת – והיא פוגעת – בציבור החלשים, בפריפריה, בחרדים. בסך הכול הוא ביקש לבוא ולשבת אל שולחן הדיונים, ולשנות את הרפורמות כפי שלטעמו צריך לעשות. אבל החלטתם לקפל אותו – לזמן מה, אני גם מאמין שזה לא יחזיק, כי לשקר אין רגליים. אבל האבסורד הכי גדול – ממי היא מגיעה, אותה רפורמה ציבורית, הרב גפני? היא מגיעה משרת התחבורה, שהיא יושבת-ראש מפלגת העבודה. אותה מפלגה שאמורה להיות מפלגת שמאל, שבאה לדאוג לחלשים, לדאוג לפריפריה, אבל לא. ואתם יודעים למה? כי העניים כבר לא מעניינים את מפלגת העבודה. מה שמעניין את מפלגת העבודה זה סוג מסוים של עניים שאפשר להרוויח מהם רווח פוליטי, אז אנחנו נדאג להם; אבל אם מדובר בחרדים, אם מדובר באנשים מהפריפריה, בזקנים ובחולים, ואם מדובר בקריית שמונה – זה כבר לא מעניין. למה? כי זה לא מביא רווח פוליטי. צר לי שאנחנו הגענו למצב הזה. ואני חושב שהגיע הזמן לבוא ובאמת לעשות שינוי. ומי כמוך, אדוני היושב-ראש, יודע שכשצריך לדאוג לעולים ולדאוג לחלשים אז אין לזה צבע. מה זה משנה מאיזה מגזר הוא מגיע?
אני הייתי מצפה מממשלת אחדות, מממשלת ריפוי, מממשלת שינוי שבאה באמת להוביל ריפוי, שינוי, שוני. אבל מה, אנחנו רואים שהם מובילים מדיניות כלכלית כושלת, מדיניות שבאה להכות פעם אחר פעם בחלשים במקום לבוא ולדאוג לחלשים. אז מה עושים? עושים קומבינה. במקום לבוא ולדאוג, להגיד: תקשיב, אנחנו צריכים להעלות את רפורמת התחבורה הציבורית, אני צריכים להעלות את מחירי התחבורה הציבורית – לא נעים עכשיו להעלות את מחירי התחבורה הציבורית ב-9%, אז מה עושים? נערי האוצר באים לשרה ואומרים לה: תקשיבי, עזבי אותך, בואו אנחנו נכה בחלשים, אנחנו ניקח את ה-200 מיליון האלה, נעביר הלאה, נשחק עם הכסף הזה, נעשה מזה מה שאנחנו רוצים – –
– – ונקרא לזה רפורמה, רפורמת הכה בחלשים.
381 מילים של יוסף טייב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.