קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
– – חברי גדי יברקן – כי אני לא רואה פה עוד חברים מהכנסת, לא בקואליציה ולא באופוזיציה, וזה קצת עצוב, אבל בימים כאלה – – –
אתה בשם כולם, נציג החבורה. למה זה יום עצוב? כי מיום ליום אנחנו עדים להתפוררותה של המדינה שלנו מכל מה שנוגע לסדר מינהל תקין. אז נכון שהמחנה שהיום מרכיב את הקואליציה נשא בגאווה שנים ארוכות את דגל שומרי הדמוקרטיה, שומרי ההליך התקין. ואני באה ואומרת: בואו נעשה בחינה, כמה ימים הם נמצאים בשלטון וכמה הם כבר הספיקו להרוס?
הבית הזה הפך להיות אכסניה לדורסנות, לשינוי חוקים תוך כדי המשחק, לתאוות השלטון. בן אדם מאוד חכם הגדיר אתכם בשיחות פרטיות כטירונים מורעבים – חדשים מבחינה פוליטית, אבל רעבים. וכשאתם מגיעים למקום של הג'ובים שאמרתם עליהם, ולמקום של התקציבים שדיברתם בהם, הפכתם להיות – כמו שמורעבים אוכלים ולא אכפת להם איך רואים אותם, כך זה נהיה, בדיוק מהמקפצה.
אני עוד זוכרת את אותם ימים שבהם באו אליי השמאלנים ואמרו לי: איך את יושבת עם איווט ליברמן? איך את נמצאת עם אחד האנשים שקופת שרצים מעל הראש שלו? והיום הפלא ופלא, הוא הפך להיות חביב התקשורת השמאלנית, הפך להיות אחד מהיסודות של הממשלה הבזויה הזאת, שלא רואה את האזרחים ממטר, שלא רואה את החיילים ממטר, שלא רואה את הפריפריה ממטר.
ואני רוצה לצטט פה היום את אחד מראשי הערים שאני אוהבת באופן אישי, אחד מהלוחמים החברתיים, אבל הוא ראש עיר במגדל העמק. כשהוא ראה את כל הפסטיבל של זועבי וראשי הערים מהחברה הערבית יושבים עם יאיר לפיד והוא מבטיח להם 200 מיליון לכל רשות, ואחר כך באים ואומרים: זה לא בדיוק ככה, זה בעיקר קיצור הביורוקרטיה – לאורך שנים היועצים המשפטיים אמרו: הביורוקרטיה הזאת היא הכרחית כדי לדאוג למינהל תקין. פתאום באבחת כנף אחת, ראש הממשלה החליפי, או יש יאמרו "הרזרבי", מאשר על הגב של ראש הממשלה ה"הבל תרבח" של מדינת ישראל – שלא רוצה לדעת, או שהוא לא שומע, או שנוח לו לא לשמוע על העסקנות שקורית עם חברי הכנסת מהמפלגות הערביות. ואלי ברדה אומר דבר נורא פשוט: אולי בעזרת השם בממשלה אחרת יבינו שצריך למנוע את הביורוקרטיה הזאת, לעזור שם לעיירות וערים, בטח ובטח בפריפריה, אבל לא רק של המגזר הערבי. ואני שואלת: אם הביורוקרטיה כל כך חשובה למינהל תקין, למה אתם מסירים אותה באוכלוסיות מסוימות? אם היא מיותרת, תסירו אותה לגבי כולם.
האנשים שהחזיקו בדעה של שלטון החוק רומסים את החוק ומשתמשים בו אך ורק ביחס לפוזיציה שבה הם נמצאים. והאבסורד הזה, לא רק שהוא לא יכול להתקיים, הוא בסופו של דבר נותן לאנשים, לאזרחים טובים, משלמי מיסים, שגרים בעיירות הפיתוח, שגרים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, להרגיש פראיירים. למה להרגיש פראיירים? כי יש מי ששווים יותר, שהמלך או החליפי רוצה ביקרם, וזה לא העיירות בפריפריה, זה לא החיילים שלנו. כי אם היה רוצה לדאוג לחיילים שלנו, מה זה 50 מיליון עם העסקאות של אתמול?
אני אגיד לך עוד משהו, כמי שמכירה קצת – –
– – את עבודת הפרלמנט, ואתה בטח כבר מכיר גם כן בעצמך, אם רוצים להעביר, גם לא חייב בחקיקה. אז המשחקים האלו של הכוח – ואללה, חנין, אתה יודע מה זה? אפשר היה לדאוג, אולי אפילו אתה בעצמך. אם היית בא ודורש את ה-50 מיליון האלה, או רק מכשכש בזנב, אני מאמינה שהיית יכול להציל את המלגות של החיילים.
530 מילים של אורלי לוי אבקסיס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.