קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ההרגשה שלי שקודם לא שמעו את חבר הכנסת ינון אזולאי, אולי יש בעיה בווליום.
בכל אופן, אצל ינון לא שמענו אותו. מה שכן הצלחנו לשמוע, שאנחנו דנים במס על רכב יוקרה, על רכב יקר, כשאנחנו מצד אחד גם מייקרים רכבים שמשמשים למשפחות, כמו רכבים חשמליים, שאנחנו עודדנו אותם לקנות, והינה, אנחנו מצד אחד מעודדים לקנות ומצד שני אנחנו גם ממסים אותם, ועל הדרך אנחנו עוד רוצים גם לקחת על כל קילומטר, אבל זה מה שנקרא הבטחה שלטונית, זה סותר אחד את השני.
אבל אנחנו רוצים להגיד דבר אחד. רכבי יוקרה אני מבין, אבל למה אוכל יוקרה? למה ראש הממשלה יכול להזמין אוכל יוקרתי מאוד לילדיו על חשבון הציבור, כשיש ילדים שאין להם אוכל, שיש להם בעיה בתזונה, אין להם ביטחון תזונתי? עליית מחירים גבוהה כל כך, הקניות הגדולות, אנחנו חשים יום-יום בעלייה הקשה והגדולה שמשפחות מתקשות בה, והינה אנחנו כבר מתבשרים על עוד קושי של החזר משכנתה, שאנחנו רוצים להעלות את המשכנתה בעוד אחוזים, שזה יקשה על ההחזר החודשי. עד כמה אתם יכולים להציק לעם הזה? עד כמה אתם יכולים להקשות על העם הזה ואתם מתעלמים מכל העניין הזה?
אני רק רוצה להגיד דבר אחד. ראינו לפני כמה ימים – ביום רביעי עמדתי כאן על הדוכן, אדוני היושב-ראש, ודיברתי. זו הייתה תחילתה של ההילולה במירון ערב ל"ג בעומר, וחששנו מדברים, אבל לא חששנו עד כדי כך. לא חשבנו שאנחנו נעמוד היום, יומיים אחרי האירוע, לראות איך שהאירוע קרס, כל ההילולה וכל התוכניות וכל עשרות המיליונים וכל הפרויקטורים וכל ההכנות וכל אלפי השוטרים, שהיו יותר מהמתפללים עצמם – איך הכול קרס ואיך עקרתם את כל ההילולה, את כל הנשמה שהייתה בה, את כל הדברים המיוחדים. גם אם זה לא היה קורה זה לא היה נקרא הילולה, זה היה נקרא איזה הקפות שניות בבית אבות או משהו מעין זה, בלי כל מה שקורה.
ואני שואל למה, מה קרה? למה 9,000 איש מקריסים את ההר, את כל ההילולה? התשובה אחת: אנחנו כבר דנו, ועדת החקירה של הרב חבר הכנסת פרוש בטח תדון בזה, ההצעה שלו ביום רביעי. דבר אחד – אין לכם סייעתא דשמיא, אין לכם ליווי משמיים להצליח. כל מה שאתם נוגעים בו, הכול קורס, הכול לא מצליח. צריך זכויות בשביל להחזיק דבר כזה.
דבר אחד ברור: אנחנו אומרים שלשקר אין רגליים, לשקר אין רגליים, אבל כנראה שכשיש שקר, הרגליים רצות משם ויש בריחת רגליים. אנחנו רואים קריסה של לשכת ראש הממשלה, דברים לא מובנים. אנשים שהולכים כברת דרך ארוכה, כשהיו צריכים ללכת הלכו במצבים קשים, היו נמצאים בשיא העולם, במשרה הכי נחשקת שהציבור רוצה אותה ובאמת מייחל, ויש השפעה. כנראה שאין השפעה. כמה אפשר להתעסק עם דבר שהוא לא אמת, על בסיס שהוא לא אמת? ולכן אנחנו רואים עזיבה אחר עזיבה. לא עושים חשבון, חשבון נפש – תעצרו רגע, וגם אם דרככם בסוף, גם את זה צריך לעשות ביושרה מול הציבור. עשרות מיליונים קונים שלטון. זה לא נקרא שחיתות שלטונית?
אני הייתי במשאים ומתנים קואליציוניים על 18 מיליון, על 70 מיליון שקל, על סגירת פערים, על מה שאנחנו רוצים לתת, על אפליות מתקנות, על דברים שאחרים מקבלים יותר – איזה כותרות, איזה יציאה. והיום – הכול מותר, אין לא יועצים משפטיים, לא שומרי הסף.
תודה. לא שומרי הסף, לא תקשורת. מתעלמים מכל העניין הזה כאילו לא קרה שום דבר. כמה צביעות, כמה שקר. לכן, לשקר אין רגליים, אבל האמת מקבלת רגליים ובורחים. לא פלא שהלשכה קורסת ומתפרקת. כל טוב.
545 מילים של אורי מקלב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.