ברשות היו"ר, אפשר למזוג מים?
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני פונה מכאן לסטודנטים הערבים באוניברסיטאות שמניפים דגלי פלסטין ורומסים את דגלי ישראל ואומר להם: זכרו את 48', זכרו את מלחמת העצמאות שלנו והנכבה שלכם. תשאלו את המבוגרים אצלכם, את הסבים והסבתות, והם יסבירו לכם שבסוף היהודים מתעוררים ויודעים להגן על עצמם ועל רעיון המדינה היהודית. אל תמתחו את החבל יותר מדי.
תקשיבי, תקשיבי, זה מכוון גם אלייך, חברת הכנסת הנכבדה.
אל תביאו על החברה הערבית בישראל, שחיה – –
– – כאן טוב יותר מאשר בכל מדינה ערבית, עם רווחה ועם דמוקרטיה – אל תביאו עליה אסון – – –
כדאי לך להקשיב. כדאי לך להקשיב ולהפנים.
אדוני היושב-ראש, זה היה בסוף שנות השבעים באוניברסיטה העברית, בחיפה ובתל אביב, כאשר בעקבות מלחמת יום הכיפורים אתם הערבים בישראל סברתם בטעות שהיהודים נחלשו, והסטודנטים הערבים קיימו הפגנות נגד מדינת ישראל ובעד האויב בכל האוניברסיטאות. אותו עזמי בשארה, אביהם הרוחני של אבו שחאדה וחבריו בבל"ד, עם רעיון מדינת כל אזרחיה ונגד המדינה היהודית, וגם חבריו, שרבים מהם הגיעו בהמשך לכנסת ונותרו באותן הדעות והעמדות, מייצגים את מדינת ישראל, מקבלים שכר ותנאים מופלגים וחוברים לאויבי ישראל. עזמי בשארה הבוגד, שחבר לחיזבאללה וברח לקטאר, התנועות האסלאמיות שתומכות בחמאס ומלבות אש בהר הבית – ואחת מהן כבר הוצאנו מחוץ לחוק, והשאר בדרך – והקומוניסטים, את וחברייך, שחוברים לגרועים שבאויבי ישראל, מדברים על דו-קיום ותומכים באויבי ישראל – אנחנו נעשה לזה סוף. די לטרור הפנימי; די לאלימות נגד יהודים בערים המעורבות; די להתגרות באוניברסיטאות. אם לא תירגעו, אנחנו נלמד אתכם לקח שלא יישכח.
אנחנו ננקוט את כל האמצעים שיידרשו לכך. לא נאפשר לכם להמשיך בכיוון הזה. אנחנו ננקוט את כל האמצעים, ואתם תאבדו את כל מה שהשגתם ואת כל מה שיש לכם.
אתם לא תשבו כאן בכנסת, תקבלו שכר ותנאים ותתמכו באויבים שלנו. בהמנון אתם בורחים החוצה; באזכרה לפרס אתם בורחים החוצה; כל סמל יהודי אתם מבזים.
כל תמיכה באויב ישראל – אתם תומכים. תפסיקו – ואני אומר לכם את זה לסיכום – תפסיקו להיגרר אחרי הקיצוניים.
תכבדו את הרוב היהודי, את המדינה היהודית – –
– – לפני שיהיה מאוחר. ואני בטוח, היושב-ראש, שגם אתה מסכים עם כל מילה שאמרתי. תודה רבה.
346 מילים של ישראל כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.